התובע הגיש בשם עזבון המנוחה טובה ז"ל ובשמו תביעת נזיקין כנגד מנורה, סוכנות הביטוח בינה, בנק משכן, סוכנות ביטוח של הבנק וחברת כלל. בתביעה עתר התובע לתשלום בסך של 515,732 ₪ המהווים את הנזק שנגרם כתוצאה מהיעדר כיסוי ביטוחי למקרה מוות למנוחה. המנוחה היתה מבוטחת בביטוח ריסק משכנתא ומבנה באמצעות הבנק אצל כלל חברה לביטוח החל משנת 2007. ביוני 2010 פנתה סוכנות הביטוח בינה לתובע על מנת להעביר את הכיסוי הביטוחי למנורה תוך הבטחה להוזיל עלויות.
לפיכך התובע ביטל את הביטוח בכלל וערך ביטוח במנורה. לטענת התובע הוא ביקש להעביר למנורה את הביטוח למקרה מוות ואת הביטוח של המבנה. כתוצאה מכשל לכאורה אצל בינה הופקה פוליסה במנורה בגין מבנה בלבד בעוד סוכנות הביטוח בטלה את הפוליסה בכלל שכללה כאמור גם ביטוח למקרה מוות. במאי 2012 נפטרה המבוטחת ונמסר לבעלה מהבנק כי אין ביטוח חיים אלא מבנה בלבד. התביעה כנגד מנורה הינה בטענה לאחריות שילוחית למעשי סוכנות הביטוח בינה וכן למצג שווא שכן חרף העובדה כי נתבקש כיסוי למבנה בלבד הופקה פוליסה שכותרתה ביטוח חיים.
בתום שמיעת הראיות והגשת סיכומים ניתן פסק דין שלפיו סוכנות הביטוח בינה אחראית ל-70% מהנזק, לתובע 15% אשם תורם, מנורה אחריות בשיעור 10% ולבנק אחריות בשיעור 5% מהנזק. בפסק הדין נקבע לגבי מנורה כי אינה אחראית למחדלי בינה הן מהטעם שהתובע חתם על סעיף היפוך שליחות והן מהטעם כי באשר לביטול פוליסה, מחדלה של בינה, מנורה אינה נחשבת כמשלחת.
יחד עם זאת נקבע כי עצם העובדה כי לכאורה נתבקש כיסוי למבנה בלבד אולם הופקה פוליסה עם כותרת ביטוח חיים מדובר במצג שווא אשר כל מבוטח יכול להישבות בגינו ולפיכך מנורה חויבה בשיעור של 10% מהנזק.
