התובע היה מבוטח במנורה בפוליסת ביטוח הכוללת כיסוי למקרה של נכות מתאונה. סכום הביטוח למקרה של נכות מלאה הינו בסך של 250,000 ₪. לטענת המבוטח ביום 9.1.2012 הוא נפגע בברך ימין במשחק כדורגל כתוצאה מהתקלות עם שחקן אחר ונותרה לו לטענתו נכות בשיעור 10%. לפיכך טען התובע כי הוא זכאי לתגמולי ביטוח בסך של 25,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה לרבות שכ"ט עו"ד כולל מ.ע.מ. והוצאות משפט.
האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה למבוטח נכות בשיעור 10% במוסד לביטוח לאומי. המבוטח פנה בדרישה לתגמולי ביטוח אולם זו נדחתה בטענה של העלמת מידע בעת הקבלה לביטוח. במכתב הדחיה הוסף כי חברת הביטוח כופרת בקרות מקרה הביטוח.
לאור דחיית הדרישה הגיש המבוטח לבית המשפט תובענה לקבלת תגמולי ביטוח. בכתב ההגנה נטען כי אין מדובר במקרה הביטוח של נכות מתאונה, כי אין קשר סיבתי בין שיעור הנכות הנטען לבין אירוע תאונתי, וכי למבוטח לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה וכי המבוטח העלים מידע בעת קבלתו לביטוח באופן המאיין ממילא את זכאותו לתגמולי הביטוח הנעתרים על ידו.
חרף המלצת בית המשפט על פשרה, נקבע מועד לשמיעת ראיות. מטעם המבוטח הוגש תצהיר וחוות דעת, ומטעם חברת הביטוח הוגשו חוות דעת נגדיות. בפסק הדין נקבע כי לנוכח חקירתו הנגדית של התובע, לרבות המסמכים שהוגשו, לא עלה בידי המבוטח להוכיח את קרות מקרה הביטוח לאחר שבית המשפט ציין כי הוא אינו נותן אמון בעדותו. עוד קבע בית המשפט, למעלה מן הצורך, כי המבוטח הסתיר מהנתבעת מידע משמעותי באשר למצבו הרפואי בברך ימין.
