- התובע מבוטח במנורה בפוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי לנכות עקב תאונה.
- לטענת התובע, ביום 12.5.08 אירעה לו תאונת עבודה במסגרת עבודתו כפועל תברואה שעה שהרים פגר של חתול וכשהתרומם חש בכאב חד בגבו. התובע אובחן כסובל מפריצת דיסק ועבר ניתוח לקיבוע חוליות עמוד שדרה תחתון.
- התובע פנה אל מנורה בתביעת נכות וצרף את החלטת המוסד לביטוח לאומי אשר הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 30% בגין קיבוע בעמוד השדרה, 10% בגין פגיעה נוירולוגית עצבית עקב הקיבוע וכן 10% נכות פסיכיאטרית.
- במסגרת בירור החבות הועברו מסמכי המל"ל להתייעצות רפואית עם חברתכם. ד"ר תומר קרבל אשר עיין במסמכי המל"ל המליץ לשלם את על פי החלטת המל"ל. בהתאם לכך, הוצע לתובע תשלום תגמולי ביטוח בשיעור 50% נכות, ללא ביצוע שקלול ואף הועבר לו שטר סילוק
- התובע לא קיבל ההצעה ותחת זאת הגיש תביעה לבית המשפט אליה צרף חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו ערוכה בידי ד"ר נינה שליאפניקוב לפיה נותרו לו 30% נכות נפשית ולא 10% כקביעת המל"ל.
- מטעם ההגנה הוגשה חו"ד פסיכיאטרית ערוכה בידי ד"ר פלד לפיה לתובע נותרה נכות נפשית בשיעור 3.33% כתוצאה מהתאונה.
- מומחה שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' חנן מוניץ קבע כי לתובע לא נותרה כל נכות נפשית עקב האירוע. ד"ר מוניץ קבע כי התסמינים של התובע אימם מתאימים לתסמונת פסיכיאטרית כלשהי ועל כן אין לקבוע נכות.
- לאור המחלוקת באשר לנכות הנפשית נקבע התיק לחקירת המומחה מטעם בית המשפט.
- בכל הנוגע לנכות האורתופדית והנוירולוגית הרי שמאחר ולא הייתה מחלוקת על הנכויות הנ"ל הועבר לב"כ התובע תשלום תגמולי ביטוח בגינן וכך נותרה המחלוקת בשאלת הנכות הנפשית בלבד.
- ביום 12.6.13 נחקר מומחה בית המשפט לבקשת התובע. בחקירתו, עמד המומחה על חוות דעתו ועל כך שהתובע אינו סובל מכל נכות נפשית הנובעת מהתאונה, בניגוד לקביעת המל"ל, מומחה התובעת ואף בניגוד לקביעת ד"ר פלד מטעם חברת הביטוח.
- לאחר חקירת המומחה הוגשו לבית המשפט סיכומים מטעם הצדדים. התובע טען כי בחוות הדעת נפל פגם מהותי המצדיק פסילתה שעה שהמומחה התעלם מקביעת המל"ל ובחר שלא לקבוע נכות תוך שהוא מסתמך על דבריה של אשת התובע לפיהם חלפה שנה ממועד התאונה ועד להופעת התסמינים אצל התובע.
- ההגנה טענה כי יש לדחות את התביעה, כי לא נפל כל פגם בחוות דעתו של המומחה וכי חקירתו בבית המשפט אך חיזקה את חוות הדעת שעה שהמומחה עמד על האמור בחוות דעתו, נימק ופירט בהרחבה את הסיבות להיעדר קביעת נכות נפשית תוך שהוא מדגיש כי דבריה של אשת המנוח היוו סיבה משנית בלבד לאי קביעת נכות.
- ביום 24.2.14 ניתן פסק דין אשר דחה את התביעה. בית המשפט קיבל את טענות ההגנה, קבע כי לא נפל פגם מהותי בחוות הדעת, כי המומחה עיין בהחלטות המל"ל ובחוות הדעת האחרות ואף התייחס אליהם בחקירתו בבית המשפט. עוד צוין כי המומחה פירט בחקירתו את העובדה כי התסמינים מהם סובל התובע אינם מתגבשים לידי תסמונת פסיכיאטרית כלשהי ועל כן יש לקבל את חוות דעתו כמכריעה.
