בימ"ש1 נדרש לשאלה האם קיימת ליורש זכות לעיין בפוליסת ביטוח של המוריש, גם במקום בו נטען על-ידי חברת הביטוח, כי היורש אינו מוטב באותה הפוליסה. במ"ש דן בהוראות הדין ופסיקה וקובע כי זכות זו קיימת על פי עקרון המידתיות המשפטי המכיר בזכותו הלגיטימית של היורש למיצוי זכויותיו המשפטיות. כן קובע בימ"ש כי זכות עיון כאמור, אינה מנוגדת לחוק הגנת הפרטיות.
במקרה הנדון מבוטח שנפטר, הותיר אחריו פוליסת ביטוח תאונות רכש מחב' הביטוח (להלן: "הפוליסה").
התובעת, אשר טענה כי הייתה בת זוגו וידועה בציבור של המנוח, פנתה לחב' הביטוח לאחר מותו בדרישה להעברת הכספים בגין הפוליסה, לידה, ולחילופין, לקבלת העתק מן הפוליסה.
חב' הביטוח, סירבה בטענה כי לא התרחש מקרה ביטוח אשר מצדיק תשלום כלשהו על-פי הפוליסה, וכי ממילא, האדם שנקבע על-ידי המנוח כמוטב בפוליסה, אינו התובעת. לטענת חב' הביטוח, משנפטר המנוח, הופכת הפוליסה להיות רכושו הבלעדי של המוטב, ועל כן, אין מקום לאפשר לתובעת לעיין בפוליסה.
התובעת טענה בבימ"ש כי כל רצונה של חב' הביטוח הוא להתחמק מתשלום הכספים שעל-פי הפוליסה; כי הצגת הפוליסה הינה הכרחית לצורך בירור המחלוקת שבין הצדדים וכי הלכה ידועה היא כי במסגרת התדיינות אזרחית יש להבטיח גילויים של מסמכים רלוונטיים במטרה להגיע לחקר וגילוי האמת.
מנגד טענה חב' הביטוח בבימ"ש כי משנפטר המנוח, כל זכויותיו וחובותיו שעל-פי הפוליסה, עוברות למוטב שנקבע בה; כי מסירת העתק מהפוליסה לתובעת, ללא הסכמת המוטב אשר בפוליסה, תהווה פגיעה בפרטיות אותו מוטב; כי בצוואת המנוח אין כל ציווי ו/או הוראה לגבי פוליסות ביטוח בכלל ולגבי הפוליסה נשוא התובענה בפרט; כי סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 מחריג את הכספים המגיעים על-פי חוזה ביטוח, מעיזבונו של אדם וכי יש לכבד את רצון המנוח ואין לאפשר עיון בפוליסה, לכל דורש.
בימ"ש דן בטענות הצדדים לאור הוראות הדין והפסיקה וקבע כדלקמן:
אכן, האמור בסע' 147 לחוק הירושה2, מלמד כי תשלומים מכוחו של חוזה לביטוח חיים, דוגמת הפוליסה נשוא התובענה, אינם נכללים בעיזבון.
יחד עם זאת, קובע בימ"ש, כי יש לעשות הפרדה בין מסמכי הפוליסה עצמה, היינו, ההסכם החוזי שבין המנוח לבין חב' הביטוח (אשר נעשה לטובת צד שלישי, הוא המוטב), ובין הזכות הצומחת מההסכם – התשלומים אשר אמורים להיות משולמים מכחו.
כשם שלכל אדם עומדת הזכות להגיש התנגדות לבקשה לצו ירושה או לבקשה צו קיום צוואה ולא יהיה זה מידתי למנוע ממנו את האפשרות לעיין בבקשה לצו ירושה או בבקשה לצו קיום צוואה לרבות נספחיהם, שהם נשוא ההתנגדות, לא יהיה זה מידתי שלא תינתן לטוען אפשרות לעיין בפוליסה, במיוחד כאשר הוכח, ואין למעשה מחלוקת, כי אותו טוען הינו בעל עניין ממשי בדבר. אי מתן זכות עיון תאיין את זכותו הלגיטימית של הטוען, למצות זכויות נטענות, ככל שיהיו, בהיבט המשפטי.
בימ"ש קובע בנוסף, כי חב' הביטוח לא הצליחה להוכיח כנדרש על פי הדין, כי מתן זכות עיון בפוליסה תהיה נוגדת את חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ולא הונח כל בסיס, בעובדה ובמשפט, להגביל זכות הטוען – התובעת – לעיון בפוליסה.
בימ"ש מתייחס לפסיקה הקיימת3, וקובע כי גם מהעולה ממנה, לא התקבלה טענה לסרוב זכות עיון של יורשים במסמכי מנוח אצל גורם שלישי, אפילו שממסמכים אלה עלה כי המוטב בהם לא היה היורש.
התוצאה הנה כי, התקבלה תביעתה של התובעת לעיון במסמכי פוליסת הביטוח.
לפס"ד המלא הקש/י על הע"ש 1 שבתחתית העמוד
______________________
1. שלום (ת"א ) ת.א. 23017/07 חנה רזבי נ. אי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ, בפני כב' השו' א. קסירר.
2. סעיף 147 לחוק הירושה קובע: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה-ביטוח, על פי חברות בקופת-קצבה או בקופת-תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".
3. ר' ת"ע (ת"א) 290/87 גולדשטיין נ' קרנות תגמולים בע"מ, פ"מ תשנ"ב(1) 151
