- התובע מבוטח בשתי פוליסות ביטוח באמצעות בעל הפוליסה ומעבידו של המבקש- מוסכי אלדן בע"מ.
- ביום 14.4.02 נתקבלה בחברת הביטוח בקשה לקבלת הלוואה ע"ס 100,000 ₪ בגין פוליסה אשר נחזה כי נחתמה על ידי המבקש. על גבי הבקשה צוינו פרטי חשבון לגביית החזר תשלומי ההלוואה על ידי החברה. כמו כן, צוין על גבי בקשת ההלוואה כי בעל הפוליסה והמבקש משעבדים את כל זכויותיהם על פי הפוליסה בתמורה לקבלת ההלוואה. המבטח פעל לפי בקשת התובע, שעבד את הפוליסה בתמורה להלוואה והתשלום הועבר בהמחאה "למוטב בלבד" לתובע.
- בשנת 2005 הגיעה לחברת הביטוח בקשת הלוואה נוספת ע"ס 120,000 ₪ אשר נחזה כי נחתמה על ידי המבקש. בהתאם לכך שועבדה הפוליסה השניה לטובת ההלוואה. ההמחאה הופקה "למוטב בלד" ולפי רישומי החברה נפרעה בסמוך לשליחתה לתובע.
- למועד הדיון בגין הלוואה מיום 14.4.2002 נותר חוב בסך של כ- 10,600 ₪. בגין ההלוואה מיום 28.9.2005 נותר נכון להיום חוב של כ- 186,500₪. בהתאם למכתב מנורה מיום 10/11/2013 שנשלח לב"כ התובע יתרת החוב עומדת על 200,058 ₪.
- נשלחו לכתובתו האישית של המבקש דיווחים שנתיים במשך תקופת הביטוח, בהם הופיעו פרטי שתי ההלוואות שנטל המבקש.
- מאחר ותשלומי החזר ההלוואות לא נפרעו, שלחה חברת הביטוח לכתובתו האישית של המבקש מספר התראות.
- התובע הגיש תביעה על דרך של המרצת פתיחה בצירוף בקשה למתן סעד זמני של צו מניעה שיורה לחברתכם שלא לממש את הפוליסות ששועבדו לטובת ההלוואות. כן עתר התובע לסעד כספי לשחרור הכספים הצבורים בפוליסות אך לא כימת את סכום התביעה. התובע טען כי החתימה שלו על טופסי בקשת ההלוואות זויפה על ידי אדם אחר שהיה אמון על ענייני החשבונות בעסק וכי הוא גילה אודות ההלוואות רק בסמוך להגשת התביעה. התובע טען כי הנתבעת פעלה ברשלנות עת לא בדקה שהחתימה על גבי טופסי הבקשה אכן שלו.
- מכתבי בי-דין שהוגשו לבית המשפט עלה כי התובע חתם על הסדר פשרה כחלק מהליך בוררות עם המשיב 4- שלטענתו זייף את חתימתו, כאשר במסגרת הסדר זה וויתרו הצדדים על כל טענה שלהם אחד כלפי רעהו.
- ביום 29.10.13, לאחר חקירת העדים וסיכומים בעל פה, ניתן פסק דין הדוחה את התובענה תוך שנקבע כי התובע ידע ו/או היה עליו לדעת אודות ההלוואות וכי ממילא אין לתובע עילת תביעה כלפי חברת הביטוח שעה שוויתר בהסדר פשרה על כל טענה כלפי המשיב 4.
