מהי נקודת הזינוק של מרוץ ההתיישנות – מועד מכתב הדחייה, מועד סיום ההליך במ.ל.ל ו/או קביעת הנכות או מועד קרות מקרה הביטוח (מועד תאונה ו/או גילוי מחלה)?
המבוטח הגיש תביעה לתגמולי ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה בגין התקופה החל מיום 1.1.2008 ועד לתום תקופת הביטוח.
התובענה הוגשה לבית המשפט ביום 5.9.2011.
מנורה הגישה בקשה לסילוק על הסף של חלק התביעה בשל שני טעמים.
האחד התיישנות עילות התביעה בגין התקופה עובר ליום 5.9.2008 (מעל שלוש שנים טרם הגשת התובענה לבית המשפט).
השני עילות התביעה בגין התקופה לעתיד דינן להימחק שכן אלו טרם נתגבשו.
המבוטח בתשובה לטענת ההתיישנות העלה מספר טענות.
האחת כי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד מכתב הדחייה מיום 22.7.2009.
השנייה כי יש למנות את תקופת ההתיישנות מסיום ההליך במ.ל.ל.
השלישי כי עילות התביעה בגין תקופת הפגרה ממילא לא התיישנו לאור סעיף 10 לחוק הפרשנות.
בית המשפט קבל את הבקשה וקבע כי תקופת ההתיישנות בת 3 השנים כאמור בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח נעצרת רק עם הגשת התובענה לבית המשפט(ע"א 3812/91 ג'ראיס נגד אריה פ"ד מח(3) 441).
בית המשפט דחה את הטענה לפיה המועד הקובע הוא מועד התגבשות הנכות או מועד קביעת הנכות על ידי המ.ל.ל (ע"א 1806/05 הראל נגד אמיתי).
בית המשפט אף דחה את הטענה לפיה מרוץ ההתיישנות נעצר עם מכתב הדחייה לא כל שכן במקרה דנן. במקרה זה מכתב הדחייה היה ברור ולא היה בו כדי ליצור אצל המבוטח ציפייה כי עליו להמתין בניגוד למקרה בו מתבקש מבוטח במפורש להמתין לגמר ברור החבות ו/או לתוצאות המ.ל.ל (ע"א (חיפה) 6398-11-08 חייט נגד דקלה).
באשר לתקופת הפגרה קבע בית המשפט כי היה ממש בטענה לו הימים האחרונים של תקופת ההתיישנות היו "נופלים" במהלך הפגרה. ברם, במקרה דנן על המבוטח היה להגיש את תביעתו עד ליום 31.12.2010, הימים האחרונים של תום תקופת ההתיישנות, מועד שאינו בסמוך לפגרה ו/או למועד בו הוגשה בפועל.
באשר לעילות התביעה בגין תקופת לאחר הגשת התביעה קבע כי הואיל וכל חודש מהווה עילת תביעה נפרדת הרי אלו לא נולדו בעת הגשת התביעה ולפיכך דינן סילוק על הסף.
