בני הזוג תבעו השבת תשלומי פרמיות במקרה של אובדן כושר עבודה וביצוע פדיון של הפוליסות בהן בוטחו. בית המשפט דחה את טענת התובע לפיה היה על המבטחת לשחררו מחובת תשלום פרמיות שלאחר יום 1.1.2007. בעניין פדיון הכספים שהתקבש, שולמו לתובעים ערכי הפדיון בעת שהגישו את המסמכים הדרושים. בית המשפט קבע כי אין יתרה נוספת לתשלום מעבר לסכומי הפדיון ששולמו לתובעים וקבע כי הבמטחת "פעלה בהתאם להתחייבויותיה ובהתאם לדין".

36. בימ'ש המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור, נדרש לשאלת פרשנות סע' 9 לחוק ההתיישנות, כאשר המבוטח טוען כי ניהול מו'מ עם המבטח ודו'ח שמאי כמוהם כהודאה העוצרת את מירוץ ההתיישנות. בימ'ש דן בהוראות החוק ובפרשנות המשפטית הראויה וקובע כי לא די בכך כדי לעצור על פי לשון סע' 9 לחוק את מירוץ ההתיישנות.

37. בימ'ש נדרש לפרשנות בפוליסת תאונות אישיות, למונח 'תאונה' שבפוליסה, במקרה של מבוטח אשר ניתוח בעינו הביא להדרדרות בראיה. המבוטח טען כי עצם אירוע הניתוח נופל לגדר המונח 'תאונה' זאת בשעה שהמבטח טען כי ניתוח לרבות תוצאות הניתוח, אפילו נכשל או היה רשלני, אינו עולה בקנה אחד עם הגדרת המונח 'תאונה' שבפוליסה. בימ'ש מנתח את הגדרת המונח בפוליסה, הפרשנות המשפטית הראויה וקובע, כי נכות שנגרמה כתוצאה מניתוח צפוי, אינו 'תאונה' כהגדרתו בפוליסה.

26. בימ'ש נדרש לפרשנות הביטוי 'תביעה' בפוליסת הביטוח, האם פירושה פניית המבוטח למבטח או שמא תביעה המוגשת לבימ'ש. כן נדרש בימ'ש לשאלה האם הוראת סע' 3 לחוק חוזה הביטוח, המחייבת מבטח להבליט סייגים בחוזה הביטוח , מחייבת גם להבליט את סייג התיישנותה של תביעת ביטוח. בימ'ש בודק את הוראות החוק והפסיקה וקובע כי 'תביעה"'פירושה הגשת תביעה לבימ'ש וכן כי במקום בו מדובר בהוראת חוק כמו מועד התיישנות תביעה בביטוח, לא לכך כיוון סע' 3 לחוק כסייג הדורש הבלטה.

תביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח חיים הכוללת נספח נכות מתאונה (להלן: "הנספח") בגין התקף לב מיום 15.12.2005. מר דריקס (להלן: "הנפגע"), נגר בעיסוקו, לקה בהתקף לב עת שם פעמיו במעלה מדרגות בניין מגורים שעה שהוא נושא חלקי מטבח כבדים בדרכו להרכיבם בבית הלקוח.

בית המשפט המחוזי קיבל טענת התיישנות של מבטחת אשר הראתה כי ביטוח חיסכון לנכד לגיל 21 היה ידוע לסבתו עוד בשנת 1986 שעה שהוצג בפניה חוזה הביטוח. בנוסף, נקבע כי פניה למבטח של הסבתא משנת 1992 מצביעה על מודעתה לתנאי חוזה הביטוח.

לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור 30%, אולם חברת הביטוח שילמה לו על בסיס 15% עפ"י פרשנותה את הפוליסה וביצוע התאמה. בית המשפט דחה כליל את התביעה וקבע כי פרשנות התובע היא פרשנות הסותרת את לשון הפוליסה ואילו פרשנותה של חברת הביטוח היא הפרשנות הסבירה ולכן יש לאמצה.

התובע לקה במחלת פרקינסון בעקבות עבודתו כמלטש יהלומים וחשיפה מתמשכת לאבק יהלומים ותבע תגמולי נכות מתאונה . התובע תיאר את רצף האירועים כך שכל אירוע בפני עצמו מהווה תאונה- מיקרוטראומה. בימ"ש המחוזי קבע כי אין לראות במקרים תאונתיים מרובים (מיקרוטראומה) סייג המקיים הגדרת "תאונה", וקבע כי סביבת העבודה של התובע כללה גורם סיכון קבוע ובלתי משתנה, אשר אינו יכול להיחשב כגורם "מקרי".

18. בימ'ש נדרש לשאלה אימתי אזכור הסתרת מצב רפואי והגשת חו'ד רפואית לצורך כך לבימ'ש, אשר לא הועלו בנימוק הדחייה הראשון שהוגש למבוטח, מהווים שינוי חזית וחריגה מהנחיות המפקח על הביטוח, הקובעות כי אין להעלות בכ. הגנה טענות חדשות לבד מאלה שהעלתה טרם הוגשה התביעה. בימ'ש דן בעובדות המקרה ובהוראות הדין השונות וקובע כי במקרה הנדון חו'ד הרפואית והטענות החדשות מותרות.

בימ'ש נדרש להורות על מחיקת טענות הגנת חב' ביטוח, מטעמי מניעות, לאור העובדה כי נימוקים אלה לא צויינו במכתבי הדחייה ששלחה חב' הביטוח למבוטח לתשלום תגמולים. קבלת טיעונים אלה כעת, טען המבוטח עומדת בניגוד להוראות המפקחת על הביטוח האוסרת שימוש בטיעונים שלא הועלו במכתב הדחייה. בימ'ש דן בטענה, ניתח את המצב המשפטי ע'פ דין ופסיקה, וקובע כי הגם שהוראות המפקחת תקפות, די היה בניסוח כללי במכתב הדחייה כי ייבדק מצבו הרפואי בעבר של המבוטח. בימ'ש משאיר על כנן טענות ההגנה של חב' הביטוח במלואן.