המבוטח העובד בענף הבניה הגיש תביעה לתגמולי ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה לאחר שהמבטח הפסיק לשלם לו תגמולי ביטוח, זאת משום שהתובע התגלה מסתובב באתרי בניה ונראה כמי שעובד בענף. ניתן פסק דין לפיו התובענה נדחית.

יועץ מס שעבר ניתוח עיניים ולקה בליבו טען לאובדן כושר עבודה, התובע לא צרף לכתב התביעה חוו"ד רפואית והסתמך על קביעת הביטוח הלאומי במשפט, בית המשפט פסק כי דין התביעה להידחות לאחר שהתובע לא הגיש חוו"ד.

המבוטח פנה לבית המשפט לאחר שלטענתו שולמו לו תגמולי ביטוח מופחתים לאובדן כושר עבודה ולאחר פסק בורר שמונה מטעם שני הצדדים וקבע כי המבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח היות ויכול היה לשוב לעיסוק סביר אחר. בנוסף הצהיר כי הפוליסה שלו בוטלה שלא כדין. בית המשפט דחה את התביעה כשהוא מקבל את פסק הבורר כפי שהוא.

המבוטח לקה באוטם שריר הלב ותבע תגמולי ביטוח בגיל אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה. לתובע שולמו תגמולי ביטוח בגין תקופה ולאחר מכן הופסקו התשלומים. הוגשו חוות דעת רפואיות משני הצדדים בדבר שיעור אחוזי הנכות ולאור הפערים מונה מומחה מטעם בית המשפט. בנוסף, דחה בית המשפט את עילת התביעה בגין נכות מתאונה הן מחמת התיישנות והן מחמת השתק פלוגתא. באשר לאובדן כושר עבודה לאחר הגשת ראיות על ידי הצדדים ניתן פסק דין הדוחה את התביעה.

14. בימ'ש נדרש לשאלה האם קיימת ליורש זכות לעיין בפוליסת ביטוח של המוריש, גם במקום בו נטען על-ידי חברת הביטוח, כי היורש אינו מוטב באותה הפוליסה. במ'ש דן בהוראות הדין ופסיקה וקובע כי זכות זו קיימת על פי עקרון המידתיות המשפטי המכיר בזכותו הלגיטימית של היורש למיצוי זכויותיו המשפטיות. כן קובע בימ'ש כי זכות עיון כאמור, אינה מנוגדת לחוק הגנת הפרטיות.

לטענת התובעת, היא פרשה מעבודתה תוך הסתמכות על ערכי הפדיון הגבוהים שהוצגו בפניה במהלך השנים בפוליסת ביטוח החיים של מנורה, אם כי לאחר פרישתה שולם לה סכום נמוך יותר וזאת מחמת טעות של מנורה. בית המשפט קיבל את עמדת מנורה בטענת הטעות ודחה את התביעה לאחר שהוכח כי המבוטחת לא שינתה מצבה לרעה תוך הסתמכות על המצג המוטעה.

יורשים תובעים 3 נתבעים בגין תגמולי ביטוח 27 שנה לאחר מותו של המנוח וטוענים כי המנוח היה מבוטח בביטוח חיים קבוצתי בחברת המבטח. לאחר שמיעת שמיעת הראיות ולאחר הגשת סיכומים בכתב קבע בית המשפט בפסק דינו כי דין התביעה כנגד כל הנתבעים להתיישן.

התובע קיבל דיווח שגוי באשר לגובה הפוליסה שנצבר לזכותו, טען כי בעקבות כך שינה את התנהלותו הכספית ובשל כך תבע פיצוי כספי. ביהמ"ש קבע שעל אף הדיווח השגוי של המבטח, לא הוכח כי התובע הסתמך בפועל על המצג וכתוצאה מכך נגרם לו נזק. עם זאת, קבע בית המשפט כי יש לחייב את חברת הביטוח בפיצוי מסוים שיהלום את תחושות הצדק וההגינות.

התובע הגיש תביעה על דרך של המרצת פתיחה בה עתר להורות להסיר כל שעבוד או עיכול מכספי פוליסות ביטוח חיים בהן היה מבוטח, זאת משום שטען התובע טען כי חתימתו על טופסי בקשת ההלוואות זויפה. בית המשפט דחה את התובענה תוך שנקבע כי התובע ידע ו/או היה עליו לדעת אודות ההלוואות וכי ממילא אין לתובע עילת תביעה שעה שוויתר בהסדר פשרה על כל טענה כלפי זה שטען כי זייף את חתימתו.

התובע לטענתו לקה באוטם שריר הלב בשנת 2001 והגיש דרישה לתגמולי ביטוח בשנת 2008. המבטחת טענה להתיישנות ובנוסף כי לא הוכח קיומו של האוטם הנטען. בית המשפט דחה את התביעה בפסק דינו.