נקבע לגבי מנורה כי אינה אחראית למחדלי בינה הן מהטעם שהתובע חתם על סעיף היפוך שליחות והן מהטעם כי באשר לביטול פוליסה, מחדלה של בינה, מנורה אינה נחשבת כמשלחת.

תביעת אובדן כושר עבודה של עובדת אינטל נדחתה לאחר שבית המשפט התרשם "התרשמות ישירה שלילית מעדות התובעת ובמיוחד מההפתעה שאחזה בה כאשר הושמעו לה ההקלטות… התרשמות שלילית באופן בלתי אמצעי מההסבר שנתנה באותה חקירה להקלטות". עוד קבע בית המשפט כי הוכחה כוונת מרמה כאמור בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981.

בית המשפט דחה את תביעתו של מבוטח אשר לא השלים עם הכרעה של שלוש ערכאות שונות וביקש "משפט חוזר" ואף חייבו בהוצאות. זאת חרף טענותיו של המבוטח כי בידו ראיה מהותית שיש בה כדי להשפיע על פסק הדין אשר לא הייתה מצויה בידו במועד ההליך הקודם וכי לא יכל להשיגה אף בשקידה ראויה וסבירה; וכי פסק הדין בהליך הקודם ניתן אגב מרמה שעה שהתבסס על דוחות חקירה אשר אינם עולים בקנה אחד עם הסרטים.

בפסק הדין נקבע כי לנוכח חקירתו הנגדית של התובע, לרבות המסמכים שהוגשו, לא עלה בידי המבוטח להוכיח את עצם קרות מקרה הביטוח. עוד קבע בית המשפט, למעלה מן הצורך, כי המבוטח הסתיר מהנתבעת מידע משמעותי באשר למצבו הרפואי בברך ימין.

בפסק הדין בית הדין למעשה קיבל את מלוא טענותיה של חברת הביטוח כי הפוליסות נוהלו במקצועיות כפי שכל מבטחת סבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין וכי טענתו הינה בבחינת חוכמה שלאחר מעשה שכן אם היה מתרחש מקרה ביטוח, לא היה מלין המבוטח על גביית דמי ביטוח כפי שנגבו.

ליבת המחלוקת בתיק, הן בהיבט הכספי והן בהיבט המשפטי הייתה חישוב השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים וחופשה שנתית. השאלה הייתה האם לכלול את העמלות שנמשכו בפועל ב-12 חודשי עבודתו האחרונים של התובע או לחשב את השכר לפי זכאותו לעמלות בתקופה זו של 12 החודשים האחרונים. בית הדין קיבל בפסק דינו את עמדת חברת הביטוח לפיה דין העמלות להיקבע כחלק מהשכר הקובע לתשלום פ"פ הינו בתקופת מועד היווצרות הזכאות לקבלן ולא בתקופת תשלומן בפועל.

שני ערעורים שהוגשו לאחר פסק הדין שקבע כיצד מחושב השכר הקובע פ"פ וחופשה שנתית. בית הדין דחה את שני הערעורים, קיבל את פרשנות ההגנה וקבע בעניין זה הלכה מחייבת לפיה: "דין העמלות להשתלם על פי מועד היווצרות הזכאות ולא על פי מועד התשלום בפועל…אין לקבל את אופן החישוב..לפיו חישוב השכר הקובע לעניין העמלות יש לעשות על פי השכר בפועל, דהיינו על פי תלושי השכר.."

12. בימ'ש המחוזי דן בערעור, בשאלה עקרונית, האם חלה על מבוטח חובת גילוי מידע יזום מצידו, בשלב שלאחר חתימתו על הצהרת הבריאות ועד לכריתת חוזה הביטוח. המבוטח טען כי אין כל חובת גילוי לאחר החתימה על הצהרת הבריאות, כאשר כל השלבים שלאחר החתימה אינם ידועים לו, כי חל איחור לא סביר בביצוע החיתום, כי החוק, הדן בהחמרת הסיכון ומזכה את המבטחת בתרופות היה וההחמרה לא גולתה לה, אינו חל בביטוח חיים. בימ'ש קבע כי חלה על המבוטח חובת גילוי יזומה בכל השלבים שלאחר חתימתו על הצהרת הבריאות ועד לכריתת חוזה הביטוח.

28. בימ'ש נדרש לטענה, האם אין לראות במבטח אשר שילם תגמולים חודשיים למבוטח על פי תנאי הפוליסה והחליט להפסיקם, משום התנהגות העולה כדי הודאה והדחה, אשר משמעותה כי הנטל להוכחת שינוי הנסיבות וקיומן של העובדות החדשות המראות כי המבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח, מוטלות על כתפי המבטח. בימ'ש דן בהוראות הפוליסה, החוק והפסיקה וקובע כי כל אימת שעסקינן בקבלת תקבולים חודשיים, הנטל תמיד מוטל על התובע להוכיח תובענתו מאחר ומדובר בעילת תביעה מתחדשת.

נכות אגב חשיפה לרעש מזיק – האם תחשב לתוצאה של תאונה? המבוטח הגיש תביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות כתוצאה מתאונה.לטענת המבוטח נותרה לו נכות בשיעור 10% בגין טינטון ונכות בשיעור 10% בשל ירידה בשמיעה לאחר שבמקום עבודתו היה חשוף משך שנים רבות לרעש. 27/01/2008 | ת.א. 5196/07 ראובן דוד ע"י ב"כ: עו"ד א. הר-ציון נגד המגן חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד מ. צופין ממשרד עוה"ד דורון-בורבין