התובע, נהג חלוקה בתנובה, מבוטח במנורה בפוליסת ביטוח חיים אשר כללה, בין היתר, כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה לעיסוקו לרבות הרחבה למקרה של אובדן כושר עבודה חלקי. מדובר בעיסוק המצריך מאמץ פיסי ניכר לרבות פריקה וטעינה של מוצרי תנובה, נהיגה, שעות לא שגרתיות, הימצאות בחדרי קרור ועמידה והליכה ממושכת.
ביום 3.2.2012 אירעה לתובע תאונה במהלך עבודתו כנהג מחלק שעה שעסק בפריקת מוצרים וכתוצאה ממנה נפגע בברך וקרסול ימין. כתוצאה מהתאונה נקבעה למבוטח על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות רפואית בשיעור 10% והופעלה תקנה 15 לאור העובדה כי נמצא שאינו יכול לשוב לעיסוקו כנהג מחלק. מומחה רפואי בתחום האורטופדי שמונה על ידי בית המשפט מצא כי לתובע נכות רפואית בשיעור 20% (מחציתה בגין ברך ימין ומחציתה בגין קרסול ימין).
חברת הביטוח הכירה בתביעה ושילמה לתובע תגמולי ביטוח בגין התקופה ממועד התאונה ועד למרץ 2015. לאחר שהליך הגישור לא צלח מינה בית המשפט מומחה מטעם בית המשפט שקבע בחוות דעתו כי המבוטח איבד את כושר עבודתו לעיסוקו כנהג מחלק לצמיתות. מן העדויות עלה כי המבוטח עבד בפועל משנת 2005 כנהג מחלק בתנובה עד למועד התאונה נשוא התובענה, כי מדובר בעבודה פיסית וכי המבוטח אינו עובד ממועד התאונה. בעדותו היה המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט נחרץ כי המבוטח אינו יכול לשוב לעיסוקו כמחלק מוצרי חלב.
לאחר ניסיון נוסף להגיע לפשרה קיבלה חברת הביטוח את הטענה כי המבוטח איבד לצמיתות את כושרו לעבוד כסבל/נהג מחלק, וכי יש לשלם לו תגמולי ביטוח בגין חודשיים בגינם שולמה אגרה ופיצויי חודשי עד למועד פסק הדין.
לאור ההסכמה הנ"ל בית המשפט נותר עם הכרעה בשלוש נקודות: א. סכום התשלום בגין תקופת העבר בגינה לא שולמה אגרה. ב. תשלום לעתיד. ג. ריבית עונשית. ד. שכ"ט עו"ד. בית המשפט קיבל את עמדת חברת הביטוח ודחה את טענות המבוטח שעה שהדחיה העיקרית והחשובה הייתה בכל הקשור לתשלום לעתיד. לגבי שכ"ט נפסק כי ישולם 17,500 ₪ בלבד.
המבוטח ערער לבית המשפט המחוזי בנצרת בשני עניינים: הראשון שכ"ט, לטענתו יש לשלם שכ"ט לגבי כל תשלומי העבר ועד תום תקופת הביטוח; השני, ריבית בגין התשלום ששולם בגין אובדן כושר עבודה. במועד הדיון הסכימה חברת הביטוח לשלם ריבית כמקובל כך שעניין שכה"ט נותר במחלוקת. לטענת המבוטח הערך הכלכלי של תגמולי הביטוח עד תום תקופת הביטוח הינו 2,075,832 ₪. סכום זה חושב במסגרת עיקרי הטיעון שהגיש לבית המשפט. לטענת המבוטח הוא זכאי ל- 20% שכ"ט בתוספת מע"מ בהתאם להסכם שיש לו עם המבוטח. בית המשפט בערכאת הערעור פסק בניגוד לעמדתו של המבוטח כי אין מקום לפסוק שכר טרחה בגין תגמולי ביטוח לעתיד.
