נקבע בפסה"ד כי אין קשר בין מצבו הרפואי של התובע לבין התאונה הנדונה, ועל כן איננו זכאי לפיצוי גם בגין נכות מתאונה.
בנוסף, במהלך אחת התקופות בהן טען התובע לאי כושר, התובע עבד בפועל, וביהמ"ש פסק כי אין לו זכאות לתגמולי אי-כושר עבודה בגין תקופה זו.
• התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי למקרה של אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה.
• ביום 23.8.2016 נפגע התובע בעינו במהלך עבודתו.
• לטענת התובע כתוצאה מהתאונה נותרה לו נכות בשיעור 20% והוא היה באובדן כושר עבודה למשך 81 יום (תקופה ראשונה 63 יום ותקופה שניה 18 יום).
• מנורה הכירה באי הכושר בגין התקופה הראשונה.
• באשר לנכות ובגין התקופה השנייה התובע לא הקדים בדרישה והגיש תביעה לבית המשפט על סך של 80,032 ₪.
• מנורה הגישה כתב הגנה במסגרתו טענו כי התקופה הראשונה שולמה, התקופה השנייה נבלעת בתקופת ההמתנה וכי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה.
• לאור הפערים בין חוות הדעת מינה בית המשפט מומחית מטעמו, ד"ר רניאל, אשר קבעה כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה.
• התובע לא השלים עם חוות הדעת ולאחר שני סבבים של שאלות הבהרה בהם המומחית לא שינתה דעתה נקבע התיק לשמיעת ראיות.
• במועד הדיון נחקרו התובע, מומחית בית המשפט ונציגי מנורה שוחררו לאחר שהתובע הסכים לתוכן עדותם הצפויה.
• בתום שמיעת ראיות והרצאת סיכומים בעל פה ניתן פסק דין הדוחה את התביעה.
