ביהמ"ש1 נדרש לבחינת השאלה האם יש בהפניית הדרישה של התובע לנתבעת לקבלת פיצוי בגין נכות תאונתית, כדי להפסיק את תקופת ההתיישנות שנקבעה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981.
התובע בוטח אצל הנתבעת בפוליסה לביטוח תאונות אישיות אשר כוללת שני נספחים, נספח 121 של נכות תאונתית וכן נספח 101 של אי כושר עבודה. התובע נפצע בתאונת דרכים מיום 18/10/01, הגיש דרישה לקבלת פיצוי בגין אובדן אי כושר, הנתבעת שילמה לו פיצוי כאמור עבור התקופות מיום 18/1/02 ועד 28/2/02, וכן עבור התקופה מיום 30/9/04 ועד יום 31/10/04. הנתבעת דחתה את תביעת התובע לתשלום אי כושר עבור תקופות נוספות ולכן הגיש התובע תביעה לתשלום פיצוי עבור התקופה הנוספת.
טענת התובע, היתה כי הוא פנה במכתבי דרישה לנתבעת מיום 20.4.03 וביקש קבלת פיצוי בגין הנכות התאונתית שנותרה לתובע בתחום האורטופדי והניורולוגי. בנוסף, משנדחתה תביעתו של התובע לתשלום פיצוי בגין נכות תאונתית, או משלא נענה התובע לפנייתו, הגיש הוא תובענה גם בעניין נכות תאונתית וגם בעניין פיצוי בגין אי כושר ביום 27.11.05.
בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת טענה כי עברה תקופת ההתיישנות של למעלה מ- 4 שנים מיום התאונה ועד הגשת התובענה, לפיכך התיישנה תביעתו של התובע בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. לצורך הוכחת טענותיה, ביקשה הנתבעת להסתמך על מספר פסקי דין, בהם הכירה הפסיקה באירועים דומים.
התובע טען כי הוא נשלח ע"י הנתבעת לבדיקת מומחה מטעמה וכי אין לתת נוסחה גורפת וחד משמעית בעניין הפרשנות של סעיף 31 אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו. בנוסף, טוען כי מניין הימים נעצר בעת שנודע למבטחת על עילת התביעה של התובע וזאת במועד מסירת הודעה על התאונה לסוכן הביטוח ושם מילא טפסים בנוגע לתאונה, כולל טענת הנכות.
ביהמ"ש דן בטענות הצדדים ובפסקי דין שונים וקובע כי, המועד להתיישנות התביעה לתגמולי ביטוח הוא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח ורק הגשת התביעה לביהמ"ש מפסיקה את מרוץ ההתיישנות. בנוסף נקבע כי אין בניהול מו"מ בין המבוטח למבטחת כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות, אלא במקרים חריגים ונדירים, בהם נהגה המבטחת בחוסר תום לב, ונתנה למבוטח להאמין כי היא מאשרת את תביעתו, עד אשר חלוף תקופת ההתיישנות.
תביעת התובע לעניין נכות תאונתית נדחתה.
לפס"ד המלא הקש/י על הע"ש 1 שבתחתית העמוד
1. שלום (טבריה) ת.א. 001966/05 מוחמד חסן אחמד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ בפני כב' השו' רים נדאף.