התובע מבוטח בפוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי למקרה של נכות כתוצאה מתאונה. התובע הגיש לבית המשפט בחודש ספטמבר 2010 תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי כיסוי נכות מתאונה. לטענת המבוטח, רואה חשבון בעיסוקו, ביום 24.9.2007 לאחר שנטל חלק בישיבה סוערת של עמותה שבה טיפל במסגרת עבודתו, לקה באוטם מוחי ונותרה לו נכות לצמיתות בשיעור 76%. לטענת התובע מדובר במקרה ביטוח על פי כיסוי נכות מתאונה.
התביעה נדחתה על ידי חברת הביטוח בטענה כי הנכות הינה כתוצאה ממחלה ולא מאירוע תאונתי. לטענת המבוטח הנכות שנותרה לו הינה כתוצאה מ"אירוע חריג" שכן מדובר היה בישיבה "לחוצה" מאוד שהמבוטח חשש ממנה ולפיכך הוא זכאי לתגמולי ביטוח.
לאחר שהתביעה נדחתה על ידי חברת הביטוח נמצא כי טענתו של המבוטח לפיה מדובר ב"אירוע חריג" נדחתה תחילה על ידי בית הדין האזורי לעבודה ולאחר מכן בערעור על ידי בית הדין הארצי לעבודה.
לאחר הגשת תצהירים וחוות דעת רפואיות קבע בית המשפט דיון לשמיעת ראיות. במועד שמיעת הראיות נחקר המבוטח על תצהירו וכן הגב' רויטל פרץ ממשרדו של התובע. במועד נוסף נחקרה יו"ר העמותה. המבוטח ויתר על חקירת המצהירה מטעם חברת הביטוח ובנוסף הוסכם על נכות רפואית ממוצעת בשיעור 73%.
מהחקירה הנגדית של המבוטח ושל העדה מטעמו ומהמסמכים שהוגשו על ידי חברת הביטוח לבית המשפט, עלה כי "הלחץ" בישיבה לא היה מופנה כלפי המבוטח, כי מדובר היה בלקוח שהיקף עבודתו אינו משמעותי בעסקיו של המבוטח. עוד עלו בחקירות הנגדיות סתירות בין טענות המבוטח לבין טענות העדה מטעמו. לאחר הגשת סיכומי הצדדים ניתן פסק דין אשר דחה כליל את התביעה וחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
בית המשפט בפסק דינו קבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של "אירוע חריג" לאחר שמצא כי גרסתו אינה משכנעת, אינה מהימנה ועומדת בסתירה לעדויות שהוצגו בבית המשפט. בית משפט הוסיף כי בכל מקרה דין התביעה להידחות אף בשל קיומו של השתק פלוגתא לאור התוצאה אליה הגיע בית הדין הארצי לעבודה.
המבוטח הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון לאחר שמיעת טיעונים בעל פה הציע בית המשפט לתובע לחזור בו מן הערעור, המבוטח הסכים וניתן פסק דין הדוחה את הערעור.
