1. התובעים, סבתא ונכדה, שניהם מבוטחים במנורה על פי פוליסת ביטוח מסוג צעירים, הגישו ביום 18.2.2007 תובענה כספית בסך של 317,250 ש"ח הטומנת בחובה שתי עילות תביעה.
2. האחת עילה נזיקית בטענה למצג שווא שהוצג כלפי התובעת 1 בעת כריתת חוזה הביטוח נשוא התובענה לפיה נכדה יהיה זכאי בהגיעו לגיל 21 לסכום של 75,000$. מצג השווא הוצג לטענת התובעת 1 על ידי סוכן הביטוח של מנורה.
3. השניה עילה חוזית לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה נשוא התובענה הנטענת על ידי שני התובעים בצוותא חדא לקבלת תגמולי הביטוח כאמור בפוליסה.
4. לאחר הגשת ראיות (תצהיר וחוות דעת אקטוארית) נקבע הדיון לשמיעת ראיות. בתום שמיעת הראיות נתברר כי לכאורה דין עילת התביעה הנזיקית להתיישן ולפיכך הורה בית המשפט כי הצדדים יקדימו ויסכמו בשאלה זו.
5. לאחר הגשת סיכומים דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות. לא השלמנו עם ההחלטה והוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר קבל את הבקשה והערעור וקבע כי דין עילת התביעה הנזיקית להתיישן. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על ידי התובעים נדחתה.
6. במצב דברים זה הוגשו סיכומים באשר לעילה החוזית במסגרתם טענו כי התובעים זכאים לערך הפדיון בלבד הצבור בפוליסה. בית המשפט קבל את עמדתנו במלואה לאחר שדחה את כל טענות התובעים. יחד עם זאת פסק בית המשפט על הוצאות בסך של 10,000 ₪ לטובת התובעים. יש לשקול ערעור בעניין זה הואיל ואין ספק כי בית המשפט שגה בהחלטתו בהטלת הוצאות, בייחוד עקב העובדה שמנורה טענה בכל הזדמנות כי ערך הפדיון לשיטתה, עומד לרשות בעל הפוליסה למשיכה בכל עת.
7. הסכום לרשות בעל הפוליסה הינו – 20,000 ₪ וההוצאות 10,000 ₪ ובסה"כ 30,000 ₪ לתשלום. נציין כי טענת ההתיישנות נדחתה על ידי בית משפט קמא והטענה הנזיקית לגבי המצג לא הייתה ניתנת להגנה על ידי עושה המצג (הסוכן). בנוסף, התובעת הייתה עובדת חברת הביטוח מנולייף. יתר על כן, נדרשנו לערכאת המחוזי והעליון. לאור כל זאת, הרי שהסיכון בתיק זה הינו בדיעבד מלא.
