- התובע נהג סמיטריילר בעיסוקו מבוטח אצל הנתבעת בשתי פוליסות ביטוח חיים.
- האחת כוללת כיסוי ביטוחי למקרה של נכות מתאונה ושחרור מתשלום דמי ביטוח במקרה של אובדן כושר עבודה בשיעור העולה על 75%.
- השניה כוללת כיסוי ביטוחי (פיצוי ושחרור) למקרה של אובדן כושר העבודה בשיעור העולה על 75%.
- הכיסוי הביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה הינו לעיסוקו של התובע ו/או לעיסוק סביר אחר.
- ביום 2.9.2010 נפגע התובע בתאונת עבודה במסגרתה נגרם לו שבר של הרדיוס הדיסטאלי בשורש כף יד ימין. כתוצאה מהפגיעה עבר התובע בהרדמה מקומית שיחזור סגור של השבר וקיבוע בגבס.
- הכרתם באובדן כושר של התובע ושלמתם לו תגמולי ביטוח לתקופה עד ליום 15.1.2011 (ארבעה חודשים וחצי) ומעבר לכך דחיתם את התביעה למרות שהמומחים הרפואיים מטעם מנורה הכירו בששה חודשים.
- התובע פנה בתביעה לבית המשפט ולטענתו כתוצאה מהתאונה הוא איבד את כושר עבודתו לצמיתות ולפיכך על הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח עד תום תקופת הביטוח על פי הפוליסה (אפריל 2041) בניכוי התקופה ששולמה לו בפועל.
- כן עתר התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות בשיעור 20% שנקבעה לו לצמיתות.
- התובע נבדק על ידי ד"ר יצחקי שקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בלבד ותגמולי הביטוח בגינם שולמו כסכום שאינו שנוי במחלוקת.
- בית המשפט מינה אורטופד מטעמו, ד"ר יופה, שקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 15% בלבד.
- לאחר שניסיונות בית המשפט להביא הצדדים לידי פשרה נכשל הוגשו ראיות הצדדים והתיק נקבע להוכחות.
- במועד הקבע לשמיעת ראיות העיד התובע, ד"ר ציקל שלום המומחית ברפואה תעסוקתית מטעם התובע, ד"ר יופה האורטופד מטעם בית המשפט, ד"ר גפן המומחה התעסוקתי מטעם מנורה וחוקר.
- נציין כי ד"ר ציקל קבעה שהתובע איבד את כושרו לעבוד לצמיתות חרף עדותו כי חזר לעבודה (אחרת) ב- 9/12 כנהג "שופל" אך לא לעיסוקו על סמי-טריילר.
- בתום שמיעת הראיות הורה בית המשפט על הגשת סיכומים.
- טרם הגשת סיכומים ומשעה שד"ר יופה לא חזר בו מקביעתו באשר לשיעור הנכות, שלמתם לתובע תגמולי ביטוח בגין 5% נוספים.
- לאחר הגשת סיכומים ניתן על ידי בית המשפט ביום 26.8.2014 פסק דין לפיו נפסק שהתובע זכאי לתגמולי ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה למשך ששה חודשים בלבד ובכך קיבל את עמדתנו במלואה תוך שהוא מאמץ את חוות הדעת הרפואיות מטעם מנורה. עוד הוסיף בית המשפט כי התובע אינו זכאי לתגמולי ביטוח למקרה של נכות מתאונה מעבר לסכום ששולם לו ודחה את עתירת התובע לחיוב בריבית מיוחדת.
