בימ"ש1 נדרש לשאלה מהו מקרה הביטוח לצורך מניין תקופת ההתיישנות. בימ"ש קובע כי התיישנות אובדן כושר עבודה הנו מיום מקרה הביטוח.
במקרה הנדון, התובע, הגיש תביעתו העיקרית במסגרת פוליסת ביטוח תאונות אישיות בגין תאונה מיום 20.6.01. התביעה הוגשה ביום 14.5.05. טוען התובע ל"מקרה ביטוח" ל- 57 שבועות של אי כושר, בסמוך לאחר התאונה.
הנתבעת הגישה בקשה על מנת שבית המשפט ידחה את תביעתו של התובע על הסף מטעמי התיישנות.
טוענת הנתבעת, כי התובע הגיש תביעתו בחלוף 3 השנים ממועד התאונה ולכן בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981, התביעה התיישנה.
טענות התובע על פי הנטען על ידי הנתבעת הן כי הנתבעת מושתקת מלטעון טענת התיישנות בשל מכתב הצעה ששלחה לתובע ביום 29/7/04, דהיינו למעלה מ- 3 שנים מיום התאונה שיש בו משום הודאה בזכותו של התובע או מצג כי אין לחברת הביטוח טענת התיישנות.
זאת עוד, נטען כי הועדה הרפואית של המל"ל מדרג ראשון קבעה לו 0% נכות לצמיתות. הענין הובא בפני ועדה רפואית לעררים וזו קבעה רק ביום 18.5.04 כי לתובע נכות צמיתה של 5% החל מיום 21.12.01, ונכות זמנית של 100% מיום 22.11.01 ועד 20.12.01. דהיינו רק לאחר קביעה זו יכול היה התובע לדעת שיש לו עילת תביעה כנגד הביטוח.
בהתאם לטענות הצדדים, ביהמ"ש דן במחלוקת האם הודאת המבוטח במכתבו לגבי תביעת הנכות יכולה להשליך גם על תקופת ההתיישנות בתביעת אי כושר עבודה כאשר המבוטח מודה במכתב לתובע כי הינו מקבל את תביעת נכותו.
ביהמ"ש קבע כי, משום שהמכתב התייחס לנושא תביעת הנכות בלבד אזי אין לחדש את תקופת מירוץ ההתיישנות בגין תביעת אי הכושר. אכן ישנו מכתב משום הודאה במקרה הביטוח בפן הנכות אולם אין כל הודאה מכל סוג שהוא בנושא התביעה בגין אי הכושר שהוצגה.
התוצאה הנה כי התביעה נדחתה והתובעים חוייבו בתשלום הוצאות משפט.
לצפיה בפס"ד המלא הקש/י על הע"ש 1 שבתחתית העמוד
