1. התובעת הגישה לבית משפט ביום 27.10.2010 תביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח בגין מחלה בה לקתה ביום 4.8.2005.
2. מנורה טענה כי לאור סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "החוק") דין התובענה להתיישן.
3. התובעת לא חלקה על הטענה כי חלפו שלוש שנים ממועד קרות מקרה הביטוח ועד הגשת התובענה לבית משפט קמא אולם לטענתה חלופת המכתבים בין הצדדים, האחד מיום 14.2.2006 והשני מיום 6.11.2007 יש בהם משום הודאה בזכותה ולפיכך מרוץ ההתיישנות יחל ממועד ההודאה.
4. במכתב מיום 14.2.2006 מודיעה מנורה לתובעת לפיה במועד קבלתה לביטוח הפרה את חובת הגילוי, לו היתה משיבה תשובות מלאות וכנות היתה נדרשת תוספת רפואית ולפיכך למירב היא זכאית לתגמולי ביטוח מופחתים במידה ותיאות להסכים לחיתום בדיעבד.
5. בית המשפט קבע כי יש לראות במכתב זה משום הודאה במקצת הזכות שכן הוצע לתובעת, אמנם על תנאי, פיצוי מוקטן. יחד עם זאת הוסיף בית המשפט כי אין בכך כדי לסייע לתובעת שכן חלפו מעל שלוש שנים ממועד המכתב ועד הגשת התובענה לבית המשפט.
6. במכתב מיום 6.11.2007 מודיעה מנורה לתובעת כי מאחר שלא הסכימה לחיתום בדיעבד ולא נענתה להצעה הפוליסה מבוטלת ולא יהיה לה כיסוי ביטוחי. בית המשפט קבע כי מכתב זה אין בו משום הודאה במקצת הזכות.
7. בית המשפט הוסיף כי התובעת היתה מודעת לעמדת מנורה, אשר דחתה את תביעתה, היה בידה להגיש תובענה בסמוך לאחר קבלת עמדת מנורה ולפיכך יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.
