דחיית תביעה לתגמולי ביטוח בשל הפרת חובת הגילוי ללא ברור עובדתי באשר למקרה הביטוח תחשב כטענת סף ולא תמנע מהמבטחת לטעון בכתב ההגנה כי לא קרה מקרה הביטוח.
התובע הגיש למבטחת דרישה לתגמולי ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה.
המבטחת במסגרת ברור חבותה גילתה שהתובע בעת קבלתו לביטוח העלים מידע מהותי והודיעה לו בכתב על דחיית התביעה ללא שערכה ברור עובדתי לגבי אובדן הכושר הנטען.
המבטחת הוסיפה בשולי מכתבה כי לא הושלם הברור העובדתי ולפיכך הכחישה את קרות מקרה הביטוח ושיעור הנזק.
התובע הגיש לבית המשפט תובענה לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.
הנתבעת במסגרת כתב הגנתה כפרה, בין היתר, בקרות מקרה הביטוח דהיינו, הכחישה קיומו של אובדן כושר עבודה.
התובע הגיש לבית המשפט בקשה למחיקת סעיפים בהסתמך על הוראת המפקח על הביטוח והלכת אסולין (רע"א 10641/05 אסולין נגד הפניקס) שכן הכחשת אובדן הכושר לא נטענה במכתב הדחייה.
בית המשפט קבע הנתבעת יצאה ידי חובתה במכתב הדחייה שכן טעמי הדחייה, באשר להפרת חובת הגילוי, שהינה טענת סף, מפורטים בו. בית המשפט הוסיף כי לגיטמי, שהטענות האחרות לרבות הכחשת מקרה הביטוח, שהועלו בצורה כללית, יפורטו ביתר הרחבה בכתב ההגנה.
בית המשפט הוסיף כי קבלת הבקשה תגרום לקבלת התביעה מבלי שזו מעולם לא בוררה לגופה. המדובר בתוצאה מעוותת בהסתמך על נימוק פורמאלי לפיה טענות לא נטענו שעה שהן נטענו אך ללא פרוט.
בשולי ההחלטה אף הדגים בית המשפט את האבסורד שעה שהליך ערעור על החלטת ערכאה דיונית לסלק תביעה על הסף יתקבל ובית המשפט של ערעור יקבל את התביעה מבלי להחזירה לערכאה הדיונית לברר את התביעה לגופה.
