1. לתובע חוזה ביטוח עם הנתבעת מיום 1.5.1999 הכולל נספח ביטוח מסוג "נכות עקב תאונה".
2. ביום 10.8.2010 נפגע התובע בתאונה, כשעל פי חוות דעת רפואית מטעמו, עקב פגיעה במרפק יד שמאל נותרו לו 10% נכות צמיתה בהתאם לפרט 41(8) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956,
3. הנתבעת קיבלה את מסקנות חוות הדעת, ולאחר חישוב במהלכו הותאמה שיעור נכותו של התובע, שילמה הנתבעת לתובע 7.1% מסכום הביטוח המלא שנקבע בפוליסה למקרה של נכות מלאה.
4. לטענת התובע, היה על הנתבעת לשלם לו 10% מסכום הביטוח המלא שנקבע בפוליסה למקרה של נכות מלאה. התובע טען כי שיטת החישוב שבה נקטה הנתבעת היא שיטה פסולה, שלא הובאה לידיעתו, לא צוינה בפוליסה ועל כן אין לקבלה.
5. הנתבעת טענה כי מנגנון החישוב מפורט בנספח נכות עקב תאונה, וקובע כי במקרה של נכות חלקית ישולם שיעור מתאים של סכום הביטוח המלא, לפי שיעור הנכות שנקבע, בהתאמה לאחוז הנכות שקובע הנספח למקרה של אובן מלא של אותו איבר.
6. התובע סמך טענותיו על קביעת בית המשפט המחוזי בעניין ת"א (מחוזי מרכז) 5625-08-07 יעקב אביעד נ' מנורה ועל פסק הדין שניתן בערעור בע"א 2129/09 הפניקס ואח' נ' עמוסי ואח' [יצוין כי שלוש תביעות שונות שהוגשו כנגד שלוש מבטחות שונות (מנורה, מגדל והפניקס) בנושא ביצוע התאמת נכות במקרה של נכות חלקית, אוחדו כבר בשלב הדיון בבית המשפט המחוזי].
7. בית המשפט איבחן בענייננו את פסקי הדין שניתנו, וקבע כי בפרשת עמוסי מדובר היה בנספחי פוליסה שקבעו במפורש כי הסכום שישולם ייקבע בהתאם (לפי) שיעור הנכות שיקבע רופא החברה מתוך סכום הביטוח המלא, ולעומת זאת, בענייננו נקבע מנגנון אחר לחלוטין לאופן חישוב שיעור סכום הביטוח, תוך התאמת הנכויות למפורט ברשימה.
8. בית המשפט קבע כי הצעת התובע, לפיה יש לחשב את סכום הביטוח על פי תוצאת הכפלת שיעור הנכות שנקבע לו בסכום הביטוח המלא, אינה תואמת את לשון נספח ביטוח הנכות, הקובע כי יש צורך לבצע התאמה של הנכויות, ואף לא את תכליתו של נספח הביטוח, ליצור התאמה והדרגה מבחינת סכום הביטוח בין סכום ביטוח שישולם בגין אובדן מלא של איבר, לבין סכום הביטוח שישולם בפגיעה חלקית באותו איבר.
9. בית המשפט הוסיף כי לו תתקבל פרשנות התובע, שאין לה כלל ביסוס לשוני בנספח ביטוח הנכות, ייתכן מצב בו ישולם בגין נכות חלקית באיבר, סכום ביטוח גבוה מהסכום שישולם בגין אובדנו המוחלט של האיבר.
10. בית המשפט אימץ במלואה את פרשנות הנתבעת, וקבע כי זו הפרשנות הסבירה, העולה מלשון נספח ביטוח הנכות והנתמכת בתכליתו.
11. בית המשפט הוסיף כי אמנם ברשימה שבנספח הנכות לא מפורטים שיעורי הנכויות, אלא תיאור מילולי של כל סוג נכות בגין אבדן איבר, ולצידו השיעורים מתוך סכום הביטוח שישולמו בגין כל אחת מהנכויות המתוארות, ואולם לכל תיאור מילולי של נכות קיים שיעור נכות בתקנות שעל פיהן נקבעה נכותו של המבוטח בעניין ספציפי, ובענייננו מדובר בתקנות הביטוח הלאומי.
12. עוד הוסיף בית המשפט כי המכנה המשותף של קביעת נכות בתחום זה הינו תקנות המוסד לביטוח לאומי, ועל כן סביר שגזירת סכום הביטוח בהתאם ליחס הנכויות ייעשה תוך השוואת הנכויות, הספציפית ובגין אובדן איבר מלא, כפי שהן נקבעות בתקנות המוסד לביטוחי לאומי.
13. בית המשפט קבע כי בהתאם לאופן החישוב האמור, סכום הפיצוי בגין פגיעה חלקית באיבר יהיה בהתאם ליחס בין הנכות הספציפית שנקבעה למבוטח בעקבות התאונה, על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי, לבין שיעור הנכות שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי לנכות בגין אבדן מלא ומוחלט של אותו האיבר.
14. לסיכום, הוסיף בית המשפט כי גם מהבחינה התכליתית וההגיונית פרשנות הנתבעת היא הפרשנות ההגיונית והסבירה ביותר לתניה שבנספח ביטוח הנכות וכי אין מדובר במקרה בו שתי פרשנויות אפשריות לתניה, אלא בפרשנות בלתי סבירה של התובע להוראה ברורה באשר לאופן חישוב הנכות.
15. התביעה נדחתה תוך חיוב התובע בהוצאות.
