בפסק הדין נדחו כליל טענות בדבר ביטול שלא כדין של פוליסת ביטוח חיים של המנוח.
תביעה שהוגשה נגד מנורה ובנק לאומי כמוטב בלתי חוזר.
• התובעת והמנוח היו מבוטחים במנורה בפוליסת ביטוח חיים מסוג ריסק משכנתא החל משנת 2000 ועד שנת 2009 בה נקבע בנק לאומי למשכנתאות כמוטב בלתי חוזר.
• החל מאפריל 2009 לא שולמו דמי ביטוח בגין הפוליסה ולפיכך יצאה התראה ראשונה אודות פיגור.
• טרם משלוח התראה שנייה התקבלה במנורה באוגוסט 2009 בקשה מהתובעת והמנוח לבטל את הפוליסה החל מאפריל 2009. מהבקשה לא ברור האם רק המנוח חתם על הבקשה או גם התובעת.
• מנורה פעלה לפי הבקשה וביטלה את הפוליסה לאחר משלוח התראה למוטב הבלתי חוזר.
• בשנת 2016, בחלוף שבע שנים ממועד ביטולה של הפוליסה, הלך המנוח לעולמו.
• התביעה הוגשה הן נגד מנורה והן נגד הבנק – המוטב הבלתי חוזר.
• לטענת התובעת בעת מותו של המנוח הייתה הפוליסה בתוקף לאחר שלא בוטלה כדין מאחר שהתובעת אינה חתומה על הבקשה, מאחר שחתימת המנוח על הבקשה מזויפת, מאחר והבקשה לביטול נושאת חתימה אחת בלבד ומאחר והתובעת לא ידעה על ביטולה של הפוליסה.
• לטענת מנורה הפוליסה בוטלה כדין בהתאם לתנאיה ובהתאם להוראות הדין, הבקשה לביטול אינה מזויפת ו/או לא הוכח כי הינה מזויפת, ככל שכן מנורה לא הייתה אמורה לדעת זאת. כמו כן טענה כי התובעת ידעה ו/או הייתה אמורה לדעת כי הפוליסה מבוטלת למרות שטענה זו אינה רלבנטית באופן ישיר בנסיבות העניין.
• לאור האמור לעיל על בית המשפט היה להכריע בשאלה האם הפוליסה בוטלה בשנת 2009 בהתאם לתנאיה והוראות הדין. כנגזרת ממחלוקת זו על בית המשפט להכריע האם החתימה על הבקשה לביטול מזויפת, לחילופין האם מנורה הייתה אמורה לדעת כי הבקשה לביטול מזויפת והאם די בחתימת המנוח על הבקשה לביטול.
• התובעת הגישה תצהיר שלה ושל אביה.
• מנורה הגישה תצהיר של הגב' חופית בז'ז'ינסקי וכן פקידה של סוכן הביטוח בכל הנוגע לבקשה לבטל את הפוליסה. כמו כן הבנק הגיש תצהיר מטעמו במסגרתו הודה כי קיבל את הודעת הביטול ששלחה מנורה.
• בחקירות הנגדיות של התובעת ואביה עלה בידינו להוכיח כי לתובעת ולמנוח היו קשיים כלכליים, בגינם לא שולמו פרמיות גם בתקופות קודמות, וכי המנוח היה היחיד שטיפל בענייני הביטוח והתובעת סמכה עליו וכי למנוח ולתובעת הייתה הצדקה כלכלית לבטל את הפוליסה, הן לאור אי תשלום פרמיות והן לאור פדיונות שבוצעו.
• לאחר סיום ההוכחות הוגשו סיכומים בכתב.
• בית המשפט בפסק הדין הקדים וקבע כי יש לדחות את טענת הזיוף שנטענה בעלמא ותוך הימנעות מהגשת חוות דעת גרפולוגית.
• עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות את הטענה כי התובעת והמנוח לא ביקשו לבטל את הפוליסה לאחר שהוכח באופן מספק כי הם דרשו לבטל את הפוליסה לאחר שמספר חודשים קודם לכן כבר לא שולמו על ידם דמי הביטוח.
• בית המשפט קבע כי לאור העולה מהחקירה הנגדית לפיה המנוח טיפל בענייני הביטוח בשמם הוכח כי הבקשה נשלחה על ידם שכן היה להם אינטרס לבטל את הביטוח לאור מצבם הכלכלי.
• בית המשפט הוסיף כי נטל ההוכחה לקיומו של ביטוח מוטל על התביעה וזו לא עמדה בו לרבות האפשרות לסתור את קיומו של מכתב הביטול שהוצג על ידי מנורה ובשים לב למכלול הנסיבות שהוכחו (מצב כלכלי קשה, פיטורין מעבודה, פיגורים בתשלום דמי ביטוח בשנים קודמות, היעדר אינטרס של גורם אחר לזייף את הבקשה).
• זאת ועוד בית המשפט קיבל את הטענה כי סביר שמבטחת תבטל פוליסה כמהלך עסקי רגיל בשים לב שמדובר בבקשה שנראית תקינה ואותנטית.
• בית משפט קבע כי למרות שהליך הביטול החל לפי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח (טרם קבלת הבקשה לביטול) יש לקבוע כי הפוליסה בוטלה כדין לפי סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח.
• בית המשפט אף ציין כי יש לדחות את טענת התובעת לעניין אי מתן הודעה למוטב הבלתי חוזר שכן מנורה עמדה בחובתה לשלוח התראה טרם ביטולה של הפוליסה לאחר שהציגה את מכתב ההתראה.
• לאור זאת בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות בסך 8,000 ₪ לכל נתבע.
