בהעדר תסמונת נפשית אין לקבוע אחוזי נכות על רקע נפשי

בימ"ש נדרש לאורן של חוות דעת סותרות, לקבוע הגדרת קיומה של נכות נפשית, העולה כדי מימוש הגדרתה ככזו על פי פוליסת ביטוח חיים שהוצאה לתובעת וביטחה גם, בין היתר, אבדן כושר עבודה. בימ"ש דן בעדויות המומחים שהוצגו על ידי התובעת והנתבעת ובחוות דעתו של מומחה שמינה בימ"ש מטעמו ומגיע למסקנה כי לא מולאו התנאים להמשך זכאותה של התובעת על פי הוראות הדין והפוליסה (אפילו שלטענת התובעת המוסד לביטוח לאומי, קיבל תביעתה להכרה בנכות כללית ונקבעה לה דרגת אי כושר בשיעור של 75% לצמיתות). טענות נוספות בדבר שהעלתה התובעת בדבר אובדן כושר עבודה בגין תסמונת הפיברומיאלגיה, קבע בימ"ש שדין טענה זו להדחות בהיותה הרחבת חזית אסורה ומכל מקום התובעת לא צירפה ואף ויתרה על הוספת חוות דעת של מומחה בתחום הראומטולוגי – גם דינה של טענה זו להדחות. התוצאה תביעתה של התובעת נדחתה והיא חוייבה בהוצאות משפט.