שמעון כהן ערער לבית הדין הארצי על פסק הדין של בית הדין האזורי בעניינו וההגנה הגישה בתגובה, ערעור שכנגד.
בית הדין דחה את שני הערעורים (למעט עניינים שוליים לפיהם חויב מר כהן לשלם למנורה כ- 15,000 ₪).
פסק הדין ארוך (46 עמודים) ומורכב אולם עניין אחד חשוב במיוחד, חששנו מהשלכות הרוחב שלו וההכרעה בו מהווה תקדים משפטי חשוב ביותר.
נפרט מעט:
החוק קובע כי שעה שמשולמת עמלה כחלק מהשכר, יחושב השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים (גם פדיון חופשה) על פי ממוצע 12 משכורות אחרונות.
התובע המציא 12 תלושי שכר אחרונים, ביניהם, תלוש ובו התחשבנות עמלות על סך 709,345 ₪ (נכון לשנת 2000). מדובר בסכום ששולם לתובע בפועל ב-12 חודשים אחרונים אך הזכאות לעמלות קמה בתקופה שקדמה לכך.
בפני בית הדין הוצגה תזה, לפיה כוונת החוק לא הייתה לעשות חישוב טכני לפי תלושי שכר או משיכות כספים בפועל ב- 12 חודשים אחרונים, אלא, החישוב צריך לשקף זכויות אמיתיות בגין התקופה הרלבנטית.
במילים אחרות, נטען כי החישוב צריך להתבסס על עמלות שהזכות להן נוצרה בתקופה של 12 החודשים האחרונים ולא על עמלות ששולמו בתקופה זו.
בית הדין קיבל את הפרשנות שלנו וקבע בעניין זה הלכה מחייבת, לפיה: "דין העמלות להשתלם על פי מועד היווצרות הזכאות ולא על פי מועד התשלום בפועל…אין לקבל את אופן החישוב..לפיו חישוב השכר הקובע לעניין העמלות יש לעשות על פי השכר בפועל, דהיינו על פי תלושי השכר.."
