נכות הנגרמת מחשיפה לגורם סיכון קבוע ובלתי משתנה אינה נחשבת לנכות מתאונה

1. המשיב לקה ב"מחלת פרקינסון".

2. עתירתו לתגמולי ביטוח הינה בשל נכות מ"תאונה" נטענת, באשר לאירועים גורמי המחלה שחלו בתקופת עבודתו כמלטש יהלומים.

3. התקופה בה מדובר, אליבא ד-מומחה המשיב, היא בין גיל 18 של המשיב לבין גיל 39. תקופה של 21 שנים, עד שנת 1993.

4. ביום 1/11/2002, ערך המשיב ביטוח אצל המערערת. הביטוח כלל שלושה רכיבים שונים ונפרדים. האחד: ביטוח למקרה מוות. השני: ביטוח אבדן כושר העבודה מחמת מחלה או תאונה. השלישי: "ביטוח נוסף – נכות מתאונה", הביטוח הנדון.

5. בחודש 12/2005 בהיותו בן 51, הוכרה מחלת המשיב כ"מחלת מקצוע" על ידי המוסד לביטוח לאומי.

6. את תביעתו למערערת הגיש בטענה כי החשיפה בת 21 שנים, לאבק יהלומים, הינה רצף ארועים "שכל אירוע בפני עצמו מהווה "תאונה"". (סע. 12-13 לכ. התביעה). במילים אחרות – מיקרוטראומה.

פסיקת בימ"ש השלום

7. בית משפט קמא פסק כי מחלת התובע הינה תאונה מתמשכת העונה להגדת תאונה בחוזה הביטוח הנדון. בתוך כך, לא נדרש כלל בית המשפט לעילת התביעה, טענת המיקרוטראומה.

8. בית משפט קמא בפסק דינו הסכים כי בדרך כלל תאונה הינה אירוע הממוקד בזמן ובמקום אולם יחד עם זאת יש לבדוק כל הגדרה לגופו של עניין.

9. במסגרת בדיקתו ערך בית משפט קמא השוואה, בניגוד לדיני הראיות ו/או סדרי הדין, בין הגדרת "תאונה" בחוזה הביטוח הנדון לבין הגדרת תאונה ב"נוסחים של פוליסות מקבילות של מבטחים אחרים כפי שנעשתה בת.א (שלום ת"א) 52089/06 גולדנברג אשר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "פרשת גולדנברג" ודוק! פסק הדין בוטל בערכאת הערעור).

10. מההשוואה, שנעשתה כאמור, בניגוד להוראות הדין ו/או כללי הצדק הטבעי, מצא בית משפט קמא כי קיים הבדל בולט בהגדרת אצל מבטחים אחרים לבין ההגדרה בחוזה הנדון.

11. ההבדל אליבא בית משפט קמא בא לידי ביטוי בקיומה של התיבה "פתאומי ובלתי צפוי" אצל המבטחים האחרים, והעדרה בהגדרה דנא.

12. בית משפט קמא הוסיף כי הביטוי "מקרי" המופיע אצל המערערת פירושו "אקראי" אך לאו דווקא "פתאומי ובלתי צפוי".

13. בית המשפט קמא הסיק כי היעדרו של הביטוי "פתאומי ובלתי צפוי" בהגדרה פועל כנגד המערערת כמנסחת החוזה ומעיד כי הכוונה בעת כריתת חוזה הביטוח הייתה שלא לכלול ביטוי זה בהגדרה.

14. בית משפט קמא הוסיף כי הוא רואה עין בעין עם קביעות בית המשפט בפרשת גולדנברג לפיה אין מדובר על השמטה מקרית של ביטוי מסוים אלא על שוני ממשי. ונזכיר שוב: פרשת גולדנברג בוטלה בערכאת הערעור.

15. לפיכך, עמדת בית משפט קמא הינה כי בעוד ההגדרה אצל המבטחים האחרים צרה יותר ולא מאפשרת פרשנות מרחיבה הרי ההגדרה דנא גמישה, פתוחה וללא סייגים. הגדרה זו מקיפה פריפריה רחבה יותר של אירועים חבלתיים.

16. במצב דברים זה קבע בית משפט קמא כי "פרשנות רגישה" להגדרה, על רקע הטקסט השונה מהותית מההגדרה אצל המבטחים האחרים, מביאה למסקנה, שההגדרה מכילה גם תאונות שאינן פתאומיות אלא ממושכות.

17. מעבר לכך הוסיף בית משפט קמא כי נוכח העובדה שמדובר בשני פירושים אפשריים סבירים הרי לאור כללי הפרשנות, עדיפות פירוש מקיים, פירוש נגד הנסח ופירוש לטובת מבוטח יש לקבל את התביעה שכן אם המבקשת רצתה לכלול את התנאים בדבר "פתאומי ובלתי צפוי" היה עליה לכתוב זאת בפוליסה במפורש. משלא עשתה כן הוסיף בית משפט קמא אזי גם אירועים שאינם פתאומיים יחסו בצל ההגדרה.

פסיקת בית משפט המחוזי

18. הגדרת המונח: "תאונה" בפרק הפוליסה המתייחס לנכות התאונתית אכן אינה כוללת את ההיגד: "… אירוע פתאומי ובלתי צפוי…", יחד עם זאת, בהתאם להגדרה נדרש כי החבלה הגופנית נגרמה "… על ידי גורם חיצוני אלים ומקרי…". בע"א 497/83 צור נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא (1) 729, 736-737, נפסק, לגבי הגדרה זהה בפוליסה שנדונה שם, כי "שלושת המרכיבים של התנאי האמור מלמדים על כוונה לאירוע אקסידנטאלי במובן הרחב של מושג זה, שהינו גם לא צפוי מבחינת ההתרחשות וגם לא תוצאה שיסודה בתמורות טבעיות אפשריות אצל המבוטח…".

לדעת בית המשפט, בענייננו, אין, כאמור, מחלוקת, כי מחלת הפרקינסון שממנה סובל המשיב נגרמה עקב חשיפה מתמשכת שלו במשך כ-21 שנים לרעלנים שמקורם באבק יהלומים, שנוצר בעת שעסק בחיתוך יהלומים וליטושם ללא אמצעי מיגון. לדעתנו, תהליך גרימה כגון זה אינו "אירוע אקסידנטאלי" וממילא גם לא יכול להיחשב כתוצאה של "גורם… מקרי". מחוללי המחלה – הרעלנים שנמצאו באבק היהלומים, היו חלק בלתי נפרד וקבוע משגרת תנאי עבודתו של המשיב. המשיב לא נחשף לרעלנים באופן מקרי, אלא כחלק מדפוס עבודה מונוטוני שחזר על עצמו מדי יום. המצא הרעלנים בסביבת עבודתו של המשיב, באופן קבוע, לא היה תלוי בזמן או במקום. מזווית ראייה זו, תהליך גרימתה של מחלת הפרקינסון אצל המשיב אינו שונה כהוא-זה מתהליך גרימתן של מחלות אחרות שביסודן חשיפה לגורמי סיכון סביבתיים. כך, לדוגמא, אפשר להעלות על הדעת מציל, אשר עקב חשיפה ממושכת לשמש לקה בסרטן העור; או אדם החי במחיצתו של מעשן כבד, אשר עקב חשיפתו לעשן הסיגריות, כמעשן פאסיבי, לקה בסרטן ריאות. נראה, כי מחלות אלו אינן יכולות להיחשב כתוצאה של "אירוע אקסידנטאלי", זאת בהיותן מחלות המהוות תוצאה של גורמים ידועים, קיימים וצפויים מראש.

בית המשפט קבע כי אין בידינו לקבל טענה לקרות מיקרים תאונתיים מרובים (מיקרוטראומה), שכן סייג זה מכוון לאירועים שמטבעם הם אקסידנטאליים – מקריים, אשר אלמלא הסייג היו מקיימים את הגדרת "תאונה" בהתאם ליסודותיה שפורטו ברישא להגדרה. בעניינו, החשיפה המתמשכת לרעלנים אינה מהווה מעיקרא אירוע אקסידנטאלי – מקרי ומטעם זה לא היה צורך בסייג, ואין בהיעדרו כדי להקים "תאונה" בבחינת יש מאין.בית המשפט קבע כי מר ימין נחשף לסביבת עבודה שכללה גורם סיכון קבוע ובלתי משתנה, אשר אינו יכול להיחשב, כאמור לעיל, כגורם "מקרי".

בית המשפט הוסיף כי המקרה שלפנינו נבחן מהמקרה של ממיין הצמר שנדבק בחיידק האנטרקס שנשא הצמר, הנזכר בפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 4339/08 עזבון המנוחה מונא סלים נ' כלל חב' לביטוח בע"מ [24.7.08; שם בפסקה י']. טעמו של דבר הוא, שמחולל המחלה באותו עניין (חיידק האנטרקס) נמצא על הצמר באופן מקרי. לעומת זאת, מחוללי המחלה בענייננו (הרעלנים) נמצאו דרך קבע בתוך אבק היהלומים, שאותם ליטש המשיב במסגרת שיגרת עבודתו, והיו בבחינת נתון ידוע וקבוע מראש

לצפייה בפס"ד המלא הקש/י כאן >