משקלה המשפטי המחייב של חתימת מבוטח על הצהרת בריאות אפילו ישנם קשיי שפה

27/04/2008 | בימ"ש שלום ת"א 065564/03

בפני כב' השופט שלמה פרידלנדר

בימ"ש נדרש לשאלה מהו משקלה המחייב של חתימת מבוטחת על הצהרת בריאות, אשר לטענתה (שהועלתה לראשונה רק במסגרת סיכומיה והוותה משום הרחבת חזית), האשם נופל על סוכן הביטוח שלה שבהצהרת הבריאות שמילא עבורה, שלל (בין השאר) בעיות בעמוד השדרה, נשוא תביעתה לקבלת תגמולים בגין אובדן כושר עבודה והחזר דמי הביטוח ששילמה. כן הועלתה הטענה העובדתית שדרשה התייחסות בימ"ש כי התובעת בוגרת 8 שנות לימוד בלבד, ואינה שולטת בעברית ולא הוברר באיזו שפה התנהלה התקשורת בין התובעת לבין הסוכן. הנתבעת טענה מצדה כי מעשי התובעת בחתימתה על הצהרתה עלו כדי הטעיה ואף עד כדי תרמית והתובעת אינה זכאית לא לתגמולים ולא להחזר דמי הביטוח ששולמו. בימ"ש בפסק דינו (החלקי) לאחר שקילת המצב המשפטי והעובדתי שהתבררו, קובע כי:

מן התיעוד הרפואי שצורף עולה כי התובעת סבלה עובר לכריתת חוזה הביטוח מבעיות רפואיות בעמוד השדרה שלה והייתה מודעת לכך.

יש לדחות את טענת התובעת שלפיה אינה אחראית לתוכנו של תצהיר הבריאות.  מדובר בגרסה עובדתית שהיא בבחינת עדות כבושה. 

אדם נתפס על חתימתו, המהווה מצג שעליו מסתמך הצד-שכנגד, תוך שינוי מצבו לרעה. המדובר על חתימה על הצעה לביטוח, שהצהרת הבריאות מהווה חלק ממנה, אשר הפכה לחוזה מחייב עם קיבולה של ההצעה על ידי הנתבעת. לפיכך התובעת אינה יכולה להישמע בטענה כי חתמה על מצגים בנוגע לבריאותה-שלה, בידעה שהם כוזבים, בהסתמך על הסוכן שאינו מצוי בעובדות הרלבנטיות.

יש לקבל את עדויות עדי הנתבעת כי גילוי נאות בדבר מצבה הרפואי של התובעת היה גורר, החרגה של אבדן כושר עבודה מטעמים הקשורים במצב עמוד השדרה מן הכיסוי הביטוחי שרכשה ולו היו מתבררים פרטים רפואיים רחבים יותר, אף אי-קיבול של הצעת הביטוח. עדויות אלו אף לא נסתרו על ידי התובעת.

אין לדעת מה התרחש במעמד החתימה. סוכן הביטוח, שהחתים את התובעת על הצעת הביטוח ועל תצהיר הבריאות, לא נקרא להעיד במשפט על ידי מי מהצדדים.

חוק חוזה הביטוח מבחין בין הטעיה, קרי: אי מתן תשובה מלאה וכנה על שאלה שהפנה המבטח למבוטח, לבין כוונת מרמה, שבהתקיימה מטיל החוק על המבוטח חומרות נוספות. כוונת מרמה היא מעשה בדרגת חומרה פלילית, והנטל להוכיחו הוא מוגבר. הפסיקה בתחום הביטוח אינה ממהרת לתייג מבוטחים בתיוג החמור הזה. לפיכך יש לקבוע כי הנתבעת לא הוכיחה כי אי-הגילוי נבע מכוונת מרמה.

התוצאה הנה כי מופטרת הנתבעת מתגמולי הביטוח; אך היא חייבת בהשבת דמי הביטוח בגין הביטוח של כושר עבודתה של התובעת, בגין התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאותיה.

לצפייה בפס"ד המלא הקש כאן

דילוג לתוכן