התובע הגיש כנגד כלל ביום 27.7.2010 תביעה הן לקבלת תגמולי ביטוח והן לדמי נזק בגין פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל שרכש ממנה עת טס לטוניסיה.
לטענת התובע בעת שהותו בטוניסיה בשנת 2005 הוא החליק במקלחת שבמלון וכתוצאה מהתאונה נגרמו לו הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, וכן צורך בעזרת צד ג'.
לטענת התובע כלל חבה, בין היתר, בגין אחריות בנזיקין של עובדי המלון ו/או מי מטעמם.
התובע העריך נזקים אלה לרבות הוצאות משפט בסך של 8,300 ₪ ובנוסף טוען התובע לנזקים כללים לעתיד ולנכות צמיתה כלל הקדימה וטענה כי דין התביעה להדחות על הסף הן מחמת התיישנות שכן התביעה הוגשה בחלוף 5 שנים ממועד האירוע הנטען והן מחמת היעדר עילה באשר לעילה הנזיקית הנטענת.
בית המשפט קבע כי מכתבי בי הדין אין חולק כי תקופת ההתיישנות בנוגע לתגמולי הביטוח הינה 3 שנים והשאלה שנותר להכריע בה הינה מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות.
בית המשפט שב על האמור בע"א 1806/05 הראל נ' אמיתי (נבו) לפיו מרוץ ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח הוא מועד קרות התאונה ובנסיבות העניין החל מיום 29.9.2005 ולפיכך התביעה התיישנה כבר ביום 29.9.2008.
בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים להשעיית תקופת ההתיישנות שכן כבר במועד התאונה היה התובע מודע לנזק שנגרם לו.
באשר לעילה הנזיקית קבע בית המשפט כי לדחותה על הסף מחמת היעדר עילה שכן כלל שהינה מבטחת בפוליסת נסיעות לחו"ל (להבדיל מביטוח חבויות) לא אחראית באופן ישיר או שילוחי לתאונה.
במצב דברים זה הורה בית המשפט על דחיית התביעה על הסף הן מחמת היעדר עילה באשר לדמי הנזק והן מחמת התיישנות באשר לתגמולי הביטוח.
