1. מדובר בתביעה לשחרור מתשלום פרמיות והשבת הפרמיות בגין פוליסה על שם מר דניאלי יחזקאל בשנים 2007-2014 ופוליסה על שם גב' דניאלי שרה, בין השנים 2002-2012.
3. התובע דניאלי יחזקאל הגיש ביום 22.11.2005 תביעה להשבת תשלומי פרמיות ששולמו על ידו עקב אובדן כושר עבודה נטען לתקופה שמיום 25.6.1992 ועד ליום הגשת התביעה. ביום 19.11.2007 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לפיו שילמתם לתובע 5,000 ₪ לסילוק התביעה עד ליום 31.12.2005.
4. התביעה הנדונה הוגשה בטענה לפיה היה על המבטחת להמשיך ולשחרר את התובע מתשלום פרמיות לאחר הסכם הפשרה שכן הוא המשיך להיות באובדן כושר עבודה.
5. התובעת גב' דניאלי שרה טוענת כי היתה במצב של א.כ.ע החל משנת 2002 ולמרות זאת לא הופעל נספח שחרור מתשלום פרמיות.
6. כפי שניתן ללמוד מהתיעוד הקיים בתיק, לאחר הסכם הפשרה, התובע לא העביר מסמכים רלוונטיים הדרושים לצורך בירור החבות, ואילו התובעת שוחררה על ידכם מתשלום פרמיות מיום 1.5.2002 ברציפות.
7. מהתכתבויות המצויות בתיק נראה כי טרם הגשת התביעה פנו אל המבטחת התובעים בדרישה לבצע פדיון בפוליסות, ברם זו כללה בקשות סותרות לרבות דרישה להמשיך ולשחרר את התובעים מתשלום פרמיות. בקשה זו לא נענתה על ועל כך מלינים התובעים.
8. בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי להשבת פרמיות בשיעור 48,000 ₪ בגין 56 חודשים ואילו התובעת טוענת לזכאות בשיעור 51,000 ₪ בגין 104 חודשים, שניהם נכון ליום 31.12.2009, ובסך הכל הוגשה התביעה על סך של 100,000 ₪ כשהתובעים שומרים על זכותם לתקן את הסכומים כשיקבלו נתונים מעודכנים.
9. נציין כי בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, טוענת התובעת לערך פדיון סופי, הכולל לטענתה ריבית הצמדה וריבית עונשית, של 56,425 ₪.
התובע, בתצהיר העדות הראשית מטעמו, טוען כי נכון לשנת 2008 היה לזכותו ערך פדיון בסך 35,777 ₪ ואולם לא כימת את יתר התקופה.
10. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית בעריכת התובע, שטען כי בשנת 2005 שוחרר מתשלום פרמיות, ולאחר שהחל לקבל מכתבי דרישה בגין חוב חדש, פנה למבטחת בהודעה כי מצבו הרפואי לא השתנה מאז שנת 2000 וכן לטענתו העביר פרוטוקול ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי.
כן הוגש תצהיר התובעת שטענה לזכאות לשחרור מתשלום פרמיות החל משנת 2002 אז הוכרה כנכה בשיעור 100% במוסד לביטוח לאומי.
11. מטעם המבטחת הוגש תצהיר עדות ראשית בעריכת מר אזולאי יצחק, שם נטען ביחס לתובע כי החל מיום 1.1.2007 לא נתקבלו ממנו מסמכים רפואיים עדכניים ועל כן לא ניתן היה לשחררו מתשלום פרמיות ובעניין התובעת נטען כי הפוליסה משוחררת החל משנת 2002.
לעניין טענת התובעת כי לא בוצע פדיון בפוליסה לבקשתה, נטען כי אילו התובעת הייתה מבטלת את הפוליסה ופודה כספים, היא לא הייתה זכאית לשחרור מתשלום פרמיות ממועד הפדיון ואילך ועצם העובדה שהמבטחת המשיכה לשחרר את התובעת מחובת תשלום פרמיות הגדילה את סכום החיסכון שנצבר לזכותה.
12. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים וחקירת התובעת, הביע בית המשפט, השופטת יעל הניג, הסתייגות מדרישת המבטחת לקבלת מסמכים רפואיים מידי תקופה, במקרה בו מדובר במבוטח המוכר שנים כנכה בשיעור 100% במוסד לביטוח לאומי. ההסבר שניתן לפיו יש לוודא כי מדובר במצב מתמשך וכי קיימים מקרים בהם מצבו הרפואי של מבוטח השתפר גם לאחר שנים רבות, וכן כי יש צורך לוודא מידי פעם כי המבוטח עדיין בחיים, לא הניח את בית המשפט שהעיר כי קיימות אפשרויות נוספות לבדיקת סטטוס מבוטח לרבות פניה למשרד הפנים באמצעות טופס ויתור סודיות.
13. בנושא ביצוע פדיון בפוליסה ביקש בית המשפט הסבר לאי ביצוע הפדיון שהתבקש טרם הגשת התביעה ולאחר קבלת הבהרה ציין בית המשפט כי תנאי הפוליסה אינם מחייבים המצאת טופס בקשה כנדרש על ידי חברתכם ומסמכים כלשהם.
14. במצב דברים זה ולאור הערות בית המשפט בנוגע לדרישה להעברת מסמכים מידי פעם וכן בנושא המסמכים הדרושים לצורך ביצוע הפדיון, לאחר תום ההוכחות, פנינו לנהל משא ומתן עם ב"כ התובעים ואולם זה עמד על כך שהמבטחת תבצע פדיון לכספי התובעים וכן תשלם סך נוסף של 61,800 ₪ בגין שכ"ט והוצאות.
15. בנסיבות אלו הגשנו סיכומים וביום 2.6.2014 ניתן פסק דינו של בית המשפט , שניתח את טענות התובעים אחת לאחת ודחה אותן, כדלקמן:
לעניין שחרור מתשלום פרמיות
א. בנוגע לתובעת נקבע כי אין לדון כלל בסוגיה, לאור העובדה כי התובעת שוחררה בפועל מתשלום פרמיות.
ב. בנוגע לתובע, נקבע ראשית כי תביעתו לתקופה שעד ליום 12.9.2007 התיישנה, וכן כי הוא מושתק מלטעון כל טענה לעניין התקופה שקדמה ליום 1.1.2006 מכוח הסכם הפשרה בתביעתו הקודמת (סעיף 3 למכתבי).
עוד נקבע, כי מדובר בעילה חודשית מתמשכת, וכי התובע לא המציא למבטחת אסמכתאות עדכניות על התמשכות אי הכושר לאחר שנת 2000 ומשכך לא המציא "הוכחה סבירה" כנדרש בתנאי הפוליסה.
טענה נוספת שהעלה התובע, לפיו היה על המבטחת לנהוג עימו "דין שווה" כפי שנהגה באשתו, הנתבעת הנוספת, נדחתה אף היא תוך שבית המשפט עומד על כך שאשת התובע העבירה לחברתכם תיעוד עדכני במהלך השנים ולפיכך נהגה המבטחת בעניין התובע כפי שנהגה בעניין התובעת.
עוד התייחס בית המשפט לדו"חות השנתיים שנשלחו לתובע ועליהם הסתמך, בהם נרשם, בין היתר, "שחרור מתשלום פרמיות באובדן כ. עבודה" כי אין באמור כדי להעיד על קיומו של פטור קונקרטי מתשלום פרמיות, אלא על עצם קיומו של כיסוי. בעניין זה קיבל בית המשפט את הסברו של המצהיר מטעם המבטחת.
לסיכום, נדחתה טענת התובע לפיה היה על המבטחת לשחררו מחובת תשלום פרמיות בתקופה שלאחר יום 1.1.2007, ונקבע כי המבטחת לא הטעתה את התובע וכי ממילא זכויותיו לא קופחו.
ג. נוסיף כי כבר במהלך דיון ההוכחות, בזמן שהתובעים המציאו מסמכים רפואיים רבים לרבות דו"חות המוסד לביטוח לאומי, טענו כי אין באלו כדי להוכיח עניין שברפואה ובו במקום נתן בית המשפט החלטה לפיה עניינים שברפואה יש להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה.
לעניין פדיון הכספים שהתבקש
ד. בעניין זה קבע בית המשפט ראשית עקרונות מנחים לפיהם אין חולק שעל מבטחת לפעול בכספים אלו בהתאם להוראות המבוטח, והוסיף כי היקף הפדיון תלוי קודם כל בדיני המס, כך שפדיון לפני המועד הקבוע יכול להביא להפסד משמעותי של המבוטח לטובת המדינה.
ה. במצב דברים זה, קבע בית המשפט כי אין לאפשר למבוטחת לבצע פדיון של חסכון ללא הוראות מפורשות של מבוטח. בית המשפט הוסיף בהערת ביניים כי מבטחת עשויה להרוויח מהותרת החסכון בידיה שכן מתאפשר צלה להשקיע את הכספים ואף לצבור ריבית העולה על זו שתשולם למבוטח בסופו של יום, אך עדיין למבוטח אינטרס חזק להימנע מניכוי מס.
ו. בית המשפט הוסיף כי על מבטחת להמציא למבוטח את נוסח הפנייה לרשויות המס לעניין ניכוי המס, אולם אין חולק כי כך נוהגות הלכה למעשה מבטחות.
ז. בענייננו, דחה בית המשפט את טענות התובעים בכתב התביעה כי ביקשו לבצע פדיון כבר בשנת 2006 וכן את טענתם החדשה שהופיע לראשונה בסיכומי התובעים לפיה הפדיון התבקש בשנת 2008.
ח. בית המשפט קבע כי ממכלול הראיות ניתן לקבוע כי דרישת פדיון ראשונה נמסרה לחברתכם במסגרת מכתבה של באת כוח התובעים מיום 9.8.2010 (סעיף 7 לעיל), לגביו טענו כי לא כלל את המסמכים הדרושים לרבות בקשה לביצוע פדיון, וכי כלל דרישות סותרות שאינן מתיישבות זו עם זו (פדיון אל מול המשך שחרור מתשלום פרמיות).
ט. בית המשפט קבע על אף ששהמבטחת לא הגיבה למכתב זה, והטענה בדבר אי הנמצאת מסמכים וקיומן דרישות סותרות עלתה לראשונה בכתב ההגנה, מהותית הצדק עם המבטחת, ברם טענה זו לבדה לא הייתה מתקבלת, אילולא הייתה בצידה הטענה כי עצם ביצוע הפדיון באותה עת יביא לביטול הפוליסה ומנע צבירה עתידית של כספים.
י. לסיכום, נקבע כי רק בחודש 8/2013 המציאו התובעים בקשות מסודרות לביצוע פדיון בצירוף מסמכים שנדרשו, ורק אז התאפשר לחברתכם להמציא להם הפנייה לפקיד שומה, ולבצע את הפדיון בסמוך לאותו מועד.
יא. בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו תביעתם ביחס לפדיון החסכון ואת טענתם לפיה היה על המבטחת לבצע את הפדיון עובר לחודש 8/2013, לכל הפחות עבור כספים שאינם שנויים במחלוקת, שכן ראשית הייתה גם הייתה מחלוקת לאור העובדה כי לא ניתנה למבטחת הוראה חד משמעית לביצוע פדיון, אלא הוראות סותרות, ושנית בהיעדר אישור עדכני מפקיד שומה לא ניתן כלל לכמת סכומים ככאלה שאינם שנויים במחלוקת.
התחשבנות
יב. בית המשפט קבע כי עד שנת 2011 קיבלו התובעים מידע מלא ודו"חות, ברם לא היה בידיהם במהלך ניהול התביעה מידע באשר לסכומים החל מיום 1.1.2012.
יג. בית המשפט הוסיף כי לפי דו"חות 2011 עמדו לזכות התובעת כספים בערך מסולק של 58,240 ש"ח ולזכות התובע 54,117 ₪.
יד. המבטחת שילמה לתובעת ערכי פדיון בסך כולל של 59,726 ₪ לפני מס, ולתובע סך של 46,666 ₪.
טו. לאור כך, ביקש בית המשפט לקבל פירוט והבהרה לצבירה בגין התובעים החל מיום 1.1.2012 וכן להפרשים בכספים (לתובעת שולם לכאורה ביתר סך של 1,500 ₪ ולתובע שולם לכאורה בחסר סך של כ 7,000 ₪).
סוף דבר
טז. בית המשפט פסק כי על חברתכם לשלם לתובעת את ערכי הפדיון לפי ערך מסולק לאחר ניכוי מס.
יז. לתובע יש לשלם את סכומי הפדיון ללא ניכוי מס.
יח. על מבטחת להגיש בתוך 10 ימים פירוט התחשיב לפיו שולמו כספי הפדיון לתובעים, ולאחר מכן יכריע בית המשפט לעניין הוצאות המשפט.
16. לעניין הפדיון, נמסר מהמבטחת כי הנ"ל בוצע כדלקמן:
17. לעניין התובעת – שולמו ערכי פדיון בסך של 50,549 ₪ בעבור כספים שנצברו בטרם שנת 2008 ואשר לא חל עליהם מס, וכן סך כספי נוסף של 9,177 ₪ בעבור כספים שנצברו לאחר שנת 2008 ואשר עליהם חל מס בשיעור 35% (בפועל שולם 5,965 ₪). בסך הכל, שילמה חברתכם לתובעת סך של 59,726 ₪ .
18. לעניין התובע – שולמו ערכי פדיון בסך כולל של 46,655 ₪ מהם לא נוכה מס בהתאם להנחיית פקיד שומה שמסר התובע.
19. בית המשפט קבע כי נכון ליום 1.1.2012 אין יתרה נוספת לתשלום, מעבר לסכומי הפדיון ששולמו לתובעים.
20. בית המשפט קבע כי המבטחת פעלה בהתאם להוראות חד משמעיות של התובעים לאחר שהמציאו לכם את מלוא הנתונים והאסמכתאות שנדרשו, דבר שלא נעשה בעבר, ולפיכך קבע בית המשפט כי המבטחת "פעלה בהתאם להתחייבויותיה ובהתאם לדין".
