בימ"ש1 נדרש לשאלה מה דינה של הודעה על הפסקת תשלומי תגמולים למועד ההתיישנות להגשת תביעות לבימ"ש מכחה של פוליסת אבדן כשר עבודה ובכלל. בימ"ש קובע כי מועד ההתיישנות מתחיל לפעול מרגע הודעת המבטח למבוטח על הפסקת תשלומי התגמולים ועד לרגע הגשת תביעה לבימ"ש. כל התנהלות אחרת ישירות עם המבטח אינה עוצרת את מירוץ ההתיישנות. תקופת ההתיישנות הנה על פי חוק חוזה הביטוח 3 שנים ולא על פי דיני ההתיישנות הרגילים.
במקרה הנדון, התקשרו התובע והנתבעת (חב' הביטוח) בחוזה לביטוח אובדן כושר עבודה.
התובע עבר תאונת דרכים שבעטייה שילמה הנתבעת לתובע תגמולי ביטוח בהתאם לחוזה הביטוח.
כשמונה שנים לאחר מכן, הודע התובע כי הנתבעת תחדל לשלם לו תגמולי ביטוח, וזאת בטענה שהתובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, עובר לכריתת חוזה הביטוח.
לאחר מעל שלוש וחצי שנים, הגיש התובע תביעה לבימ"ש לתשלום תגמולי הביטוח.
הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענתה, חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.
התובע טען, בין היתר, לכשלים פרוצדוראליים בהגשת הבקשה וטען שיש לשמוע את התביעה עד סופה טרם יכריע בית המשפט לגופה של טענת ההתיישנות.
התובע טען כי, הסנקציה של מחיקת התביעה על הסף הנה מעשה חריג אשר על בימ"ש בד"כ לנסות ולהמנע ממנו.
כן טען התובע כי מירוץ ההתיישנות פסק ביום בו פנה לנתבעת וזו אף הכירה במצבו ושילמה לו תגמולים במשך שנים.
בנוסף, טען התובע כי מדובר בתביעה מתחדשת בכל פעם ומכאן כי לא חלה על תביעתו כל התיישנות שהיא.
בימ"ש דן בטענות הצדדים הצדדים וקבע כדלקמן;
אין כשלים פרוצדוראלים בבקשתה של הנתבעת וכל טענותיה עולות באופן ברור מכתב התביעה.
משכך, אין להיזקק לבירור הטענות במהלך המשפט, ודי להכריע על פיהן כבר בשלב זה. בנוסף, יש לציין, כי טענת התיישנות יש לברר מוקדם ככל האפשר, על מנת שלא לשחת לריק את זמנם של בעלי הדין ובית המשפט גם יחד.
בענין סילוק התביעה על הסף, נכון הוא, כי על בית המשפט לפעול בדרך זו רק במקרים חריגים, אך מאידך, כאשר מדובר בתביעה שהתיישנה על פניה, אין מנוס מסילוקה על הסף2.
טענת התובע, לפיה התביעה לא התיישנה, שכן תביעתו הוגשה לנתבעת בתוך התקופה של 3 שנים מיום התאונה, אינה מועילה לו. רק תביעה המוגשת לבית המשפט, להבדיל מדרישה המכוונת כלפי חברת הביטוח, היא שעוצרת את מרוץ ההתיישנות.
יוצא אפוא, כי כל זמן שלא הגיש התובע תביעה לבית המשפט, אלא בחר להסתפק בפניות לנתבעת, לא נעצרה תקופת ההתיישנות.
העובדה כי הנתבעת הכירה בזכותו של התובע לקבל תגמולי ביטוח מחקה אומנם את תקופת ההתיישנות עד לאותו מועד, אך מרוץ ההתיישנות התחדש ברגע שהנתבעת הודיעה לתובע על הפסקת התשלומים.
אין לקבל את טענת התובע כי עילת התביעה בגין אובדן כושר עבודה אינה מתיישנת, משום שהיא מתחדשת מדי יום. תביעתו של התובע הינה לתגמולי ביטוח, ועל כן היא כפופה להוראות חוק חוזה הביטוח. ס' 31 לחוק קובע באופן מפורש כי מרוץ ההתיישנות מתחיל להמנות מיום קרות מקרה הביטוח.
מקרה הביטוח חל ביום בו איבד התובע את כושר עבודתו. זהו אמנם מאורע נמשך, אך אין מדובר בעילה המתחדשת מדי יום ביומו, אלא במצב קבוע שראשיתו ביום קרות התאונה.
טענת התובע, לפיה עילת התביעה נסמכת לא רק על חוק חוזה הביטוח אלא גם על הדין הכללי, איננה מבוססת. מדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח, ולא בכל עילה אחרת.
באשר להודאה בקיום זכות לפי סעיף 9 לחוק, הרי שזו מוחקת את תקופת ההתיישנות שהצטברה עד למתן ההודאה, אך מרוץ ההתיישנות מתחדש לאחר שהנתבע שב וכופר בזכותו של התובע. במקרה דנן, מרוץ ההתיישנות התחדש ביום בו הודיעה הנתבעת לתובע על הפסקת התשלום.
לאור האמור לעיל, תקופת ההתיישנות הרלוונטית לתביעה עומדת על תקופה של 3 שנים ולא 7 שנים. כאשר הוגשה התביעה בחלוף למעלה מ- 3 שנים מאז התגבשה עילת התביעה, היא כבר התיישנה.
התוצאה הנה כי תביעת התובע נדחתה על הסף.
לצפיה בפס"ד המלא הקש/י על הע"ש 1 שבתחתית העמוד
________________________
1. (שלום ת"א) ת.א. 16577/06 יחיד יצחק נ. מגדל חברה לבטוח בע"מ, בפני כב' השו' ח. ברנר.
2. ר' א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית), בעמ' 141.
