קביעות חשובות באשר למשמעות של העיסוק, של משיכת דיווידנד ע"י בעל שליטה במקום קבלת שכר ובדבר מהותו של כיסוי אובדן כושר עבודה.
• התובע, יליד 1958, בוטח במנורה החל מיום 1.9.2001, תחילה במסגרת פוליסה מס' 1040061-2 כ- "גנן", ובהמשך בחודש 3/2003 הועברו הכיסויים הביטוחיים, למעט שחרור מתשלום פרמיות, לפוליסת ביטוח מנהלים-בעלי שליטה בבעלות מעסיקה והתובע הצהיר על עיסוק "מנהל חברה".
• הפוליסה כוללת כיסוי למקרה של אובדן מוחלט של כושר עבודה לעיסוקו ועיסוקים סבירים אחרים (נספח מס' 162), ובפוליסה מס' 1040061-2 נותר נספח שחרור לעיסוקו ועיסוקים סבירים אחרים (נספח מס' 163).
• בשנת 2008 לקה התובע בליבו ועבר שני צנתורים. בנוסף החל לסבול מכאבי גב עזים עם הקרנה לרגליים. כתוצאה מכאבי הגב עבר התובע ניתוח בגבו לצורך קיבוע החוליות.
• התובע פנה למנורה בשנת 2008 בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח, וזו הכירה בתביעה בשיעורים משתנים עד ליום 31.12.2016.
• ביום 17.11.2016 נדחתה התביעה החל מיום 1.1.2017, לאור קביעת מומחי מנורה שבדקו את התובע, ד"ר שניידר חנן, מומחה בקרדיולוגיה, ד"ר ליאור דיין, מומחה באורתופדיה וד"ר מיריל גילאון כספי מומחית ברופאה תעסוקתית, שקבעו כי התובע אינו מצוי באובדן כושר עבודה לעיסוק מנהל חברה.
• כמו כן בוצעו חקירות מימים 30.8.2016, 30.8.2017 שם תועד התובע יוצא למספר אתרי עבודה של חברת הגינון שבבעלותו, נפגש עם עובדים, ומפגין תפקוד טוב של גבו.
• חקירות נוספות שנערכו אחר התובע שבו והעלו תפקוד גופני תקין.
• בנסיבות אלה, הוגשה בחודש 12/2018 התביעה לבית המשפט.
• בכתב התביעה טען כי עיסוקו היה גנן, הוא אינו בקיא בעבודות ניהול אלא איש כפיים בעל השכלה תיכונית. התובע טען כי תפקודו מוגבל ביותר נוכח בעיה לבבית קשה, מגבלה אורתופדית משמעותית (ניתוח לקיבוע חוליות בגב) ומצב חרדתי תמידי בו הוא נמצא לאור האירועים הרפואיים שחווה.
• התובע צירף חוות דעת של שני מומחים ברפואה תעסוקתית, ד"ר ישראל טרייבר וד"ר ברוך סגל, שקבעו כי מצבו של התובע מהווה אובדן כושר עבודה מוחלט וצמית. מחוות הדעת עלה כי התובע פירט בפני המומחים כי עבודתו הייתה 75% פיזית בשטח וכ- 25% משרדית, וכי כיום הוא מסוגל לבצע רק חלק קטן מהעיסוקים המשרדיים.
• בביטוח הלאומי, נכות כללית, נקבעה נכותו הרפואית של התובע החל מיום 1.9.2010 בשיעור 62% משוקלל ואי כושר עבודה בשיעור 60%.
• מטעם מנורה הוגשו חוות דעתם של ד"ר דיין, מומחה באורתופדיה, ד"ר רסין, מומחה בקרדיולוגיה וד"ר מונסטירסקי, מומחה ברפואה תעסוקתית, שקבעו כי התובע אמנם אינו כשיר לעבוד כגנן, אך כשיר לחלוטין לעיסוק כמנהל חברה.
• בית המשפט מינה כמומחה תעסוקתי מטעמו את ד"ר סקולסקי, שקבע כי התובע נמצא באי כושר מוחלט לעיסוק גנן, ונמצא בכושר חלקי של 50% לעיסוק מנהל חברת גינון בהימנעות ממתח נפשי.
• מבדיקות שערכנו במרשתת ובמאגרים משפטיים שונים, עלה כי החברה שבבעלות התובע הייתה מעורבת בהליכים משפטיים בשנים 2010-2020, ובנסיבות אלה הגשנו בקשות מתאימות לבתי המשפט השונים שם נוהלו בעבר ההליכים, וקיבלנו לידנו את התצהירים שהוגשו ופרוטוקולים של דיונים שנערכו, מהם עלה כי טענת התובע שם הייתה כי הוא משמש כמנהל פעיל של החברה, ופעילותו שלו לבדה משיאה לחברה הכנסות.
• מטעם התובע הוגש תחילה תצהירו. בהמשך, לאחר שהוגשו ראיות מנורה, התובע נחקר ונמסרו לידיו דו"חות החקירה, הגיש התובע באישור בית המשפט תצהיר נוסף מטעמו, תצהיר של אשתו, תצהירים של שתי מזכירות בחברתו, תצהיר של רואה חשבון מטעמו וכן זימן לעדות את סוכן הביטוח מר ליאור אסולין.
• במהלך ארבעה דיוני הוכחות נחקרו כ- 19 עדים (חמישה מומחים רפואיים, וארבעה עשר עדים עובדתיים).
• במהלך החקירות הנגדיות של מומחי התובע ושל מומחה בית המשפט, עלה בידנו להפוך כליל את חוות הדעת והמומחים כולם חזרו בהם מחוות הדעת.
• במסגרת סיכומי התובע טען התובע, בין היתר, כי לאור ההכרה בתביעה משך שנים רבות הנטל על מנורה להוכיח כי חלה הטבה במצבו של התובע, כי יש לראות בעיסוקו של התובע בשתי הפוליסות "גנן", כי סוכן הביטוח שלוח מנורה ידע זאת וכך גם מנורה, כי בפועל עיסוקו של התובע לא השתנה ותמיד היה ברובו פיזי, כי לדו"חות החקירה שהוגשו מטעם מנורה אין להם ערך ראייתי, וכי העובדה שמנורה שילמה במשך שנים תגמולי ביטוח מהווה הודעת בעל דין לפיה חברתכם מכירה בכך שהתובע מושך רק דיווידנד ולא מדובר בשכר.
• בסיכומים מטעם מנורה טענו בתמצית כי התובע כשיר לעבודה כמנהל חברת הגינון שבבעלותו, כי התובע עובד בכך בפועל, וכי כל המומחים מטעם התובע ומומחה בית המשפט חזרו בהם מקביעותיהם לגבי אי כושרו של התובע. עוד טענו כי התובע ממשיך להשתכר מעבודתו ומושך רווחים כדיבידנדים.
• ביום 2.10.2022 ניתן פסק הדין, שדחה כליל את התביעה, וקיבל במלואן את טענות מנורה:
א. בית המשפט קבע כי ברוב התקופות בהן שולמו לתובע תגמולי ביטוח, שולם תגמול חלקי על פי הסכמות בין הצדדים, כי טענות הצדדים בעבר לא נדונו והוכרעו, ומכאן שלא קיימות קביעות המהוות השתק פלוגתא או העברה של נטל כלשהו לכתפי מנורה.
ב. ההצעה לביטוח בפוליסה הכוללת כיסוי לתשלום תגמולי ביטוח במקרה של אובדן כושר עבודה, שם הצהיר התובע כי עיסוקו הוא "מנהל חברה" מדברת בעד עצמה, התובע חתום עליה ואישר את תנאיה. סוכן הביטוח, מר אסולין, שזומן להעיד על ידי התובע, אישר בעדותו את הדברים.
ג. תכליתה של פוליסת אובדן כושר עבודה היא להבטיח למבוטח הכנסה חודשית קבועה המהווה תחליף להכנסה מעבודה ככל שנשללה ממנו בעקבות האירוע הביטוחי וכי התנאי של הפסד ההכנסות הוא חלק מן התנאים הנדרשים על מנת להוכיח זכות לקבלת תגמולי ביטוח.
ד. בית המשפט עמד על מעמדם המיוחד של בעלי שליטה בחברה ויכולתם לנתב את הכנסותיהם בין הכנסה מעבודה לבין הכנסה הונית, ועל כן יש לבחון את מהות הדברים, ולא ניתן להסתפק בטענה של בעל השליטה כאילו אינו מושך שכר.
ה. בית המשפט דחה את טענות התובע שהכנסתו מהחברה היא הונית כבעלים, וקבע – "התובע הוא המוציא והמביא, הוא בעל הכישורים והמומחיות לגייס לקוחות וקבלני משנה, ולולא פעולותיו של התובע החברה משותקת ואינה יכולה לפעול כלל. עוד עלה מפיו של התובע עצמו בהליכים אחרים, כי היקף פעולותיו בחברה הוא משמעותי, מהותי ומשרת את הכנסות החברה".
ו. המומחים מטעם התובע ומטעם בית המשפט, חזרו בהם מקביעותיהם שבחוות הדעת ו- "מעדויות המומחים כולם, לאחר שצפו בסרטים ולאחר שהוצגו בפניהם גרסאות התובע בנוגע לעיסוקיו, עלה שהתובע כשיר לעבודת ניהול שהוא מבצע בפועל, לרבות ביקור בשטח ומגע עם הפועלים".
ז. נקבע כי עלה בידי מנורה להפריך את טענות התובע, וכי "בניגוד לטענותיו של התובע, החברה מנהלת פעילות לא מבוטלת באמצעות קבלני משנה, כאשר פעילות זו, שנעשית בניצוחו של התובע, תוך שימוש במומחיותו וליווי צמוד של העובדים עמו, מניבה לחברה הכנסות לא מבוטלות, שהתובע עצמן הגדירן במסגרת הליכים אחרים כהכנסות עדיפות על אלה שהושגו מפעילות ישירה של החברה שלא באמצעות קבלני משנה.".
ח. בית המשפט קבע כי אין ליתן אמון בגרסאות השונות שהעלה התובע.
ט. בית המשפט קבע כי "התובע בעל מניות בחברה, בעל השליטה בה ומנהל יחיד בחברה אשר … מתמחה בגישה למכרזים של עיריות לביצוע עבודות גינון, וביצוע העבודות במסגרת מכרזים אלו באמצעות קבלני משנה.". "בניגוד לטענותיו של התובע בתצהירו לאורך כל התקופה החל משנת 2010 ואילך, בה טען התובע שאיבד את כושר עבודתו לחלוטין, התובע מבצע פעולות בחברה כאשר לולא פעולות אלה לא תתאפשר הפעלתה ולא יהיו לה הכנסות.". "הפעולות שמבצע התובע הן ללא ספק בגדר עבודה."
י. בית המשפט קבע כי "אמנם דיבידנד אינו בגדר שכר עבודה, ואולם במקרה דנן, הדיבידנד כמו גם כל הכנסות החברה נצברים אך ורק מפעולות התובע."
יא. באשר להחלטת התובע שלא לקבל שכר נקבע "בנסיבות שהוכחו ובשים לב להיקף העבודה המהותית שמבצע התובע בחברה, גם אם אניח שהוא מוגבל בחלק מן הפעולות, מסתמן שהחלטתו שלא לקחת משכורת מן החברה, היא החלטה טקטית מחושבת, שנובעת מטעמים שונים, לרבות קיומה של תביעה זו, כמו גם הזכות לקבלת קצבת נכות כללית, שעה שהתובע אינו מושך משכורת. החלטה זו אינה נובעת מכך שהתובע לא מבצע עבודה בחברה.".
• לפיכך נדחתה התביעה ובית המשפט קבע כי "התובע לא הוכיח את התנאים הנדרשים בפוליסת הביטוח על מנת לקבל תגמולי אובדן כושר עבודה מלא או חלקי, ומשכך אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה."
