האם חל מרוץ ההתיישנות ממועד התאונה או ממועד התגבשות הנכות הנגרמת?

  1. התובע, יליד 1955 בוטח בחברתכם כשרברב וקבלן בנין בפוליסת ביטוח הכוללת כיסוי למקרה של נכות עקב תאונה ושחרור מתשלום פרמיות במקרה של אובדן כושר עבודה מוחלט לעיסוקו ולעיסוק סביר אחר.
  2. בהתאם לתנאי הפוליסה של כיסוי נכות מתאונה, במקרה של אובדן כושר עבודה מלא ולצמיתות וחוסר יכולת לעסוק בעיסוק כלשהו, תשלם חברתכם לתובע 100% מסכום הביטוח של נכות מתאונה.
  3. לטענת התובע הוא פנה לחברתכם באמצעות בא כוחו בתאריכים 22.11.11 ו-28.12.11 בתביעת נכות מתאונה אולם לא נענה ולכן הגיש תביעה לבית המשפט ביום 19.1.12.
  4. בפועל, מתרשומות הקיימות בתיק עולה כי פניית התובע התקבלה בחברתכם בתחילת חודש ינואר 2012 אולם בטרם הספקתם להשיב למכתבו הוגשה תביעה לבית המשפט.
  5. לטענת התובע, ביום 25.2.05, תוך כדי הרמת משא כבד בעבודה, חש כאב עז בגבו, פונה למיון שם אובחנה אצלו הגבלת תנועה בגב.
  6. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר באירוע כתאונת עבודה אך לא קבע לו נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.
  7. התובע המשיך לעבוד כרגיל, תוך שהוא ממשיך לסבול מכאבים עד שבשנת 2009 חש בהחמרה במצבו הרפואי. התובע ביצע בדיקות CT  ו-MRIשאבחנו בלטי דיסק. לטענת התובע הפסיק לעבוד החל מחודש ינואר 2009.
  8. המוסד לביטוח לאומי קיבל את בקשת ההחמרה וקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מות מותני.
  9. התובע עותר בכתב התביעה לתשלום 100% מסכום הביטוח של נכות מתאונה וכן לשחרור מתשלום פרמיות. התובע תמך תביעתו בחוות דעת אורתופדית ערוכה בידי ד"ר ח'אלד אסלאן אשר קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בעמוד שדרה מותני וכן מ-10% בגין פגיעה שורשית קלה דו צדדית.
  10. בנוסף, צרף התובע לכתב התביעה חוות דעת תעסוקתית ערוכה בידי ד"ר עוזי נווה אשר קבע כי התובע אינו כשיר לעבודה הדורשת מאמץ גופני, הרמת משאות, עמידה או הליכה ממושכת, כי יש לקבוע לתובע נכויות נוספות כדלקמן: נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות צוואר, נכות נפשית בשיעור 20% ונכות בשיעור 30% בגין הירידה בשמיעה. בנוסף קבע ד"ר נווה כי לאור מצבו הגופני והנפשי של התובע, גילו והיעדר השכלה הוא אינו כשיר לכל עיסוק אחר.
  11. עם קבלת התיק לטיפולנו ולאחר הגשת כתב הגנה, הוגשה על ידינו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.
  12. בתגובה לבקשה טען התובע כי מקרה הביטוח על פי הפוליסה הוא נכות שיש להוכיח כי היא נובעת מתאונה וכי כל עוד לא התגבשה הנכות לא החל מרוץ ההתיישנות. עוד טען התובע כי בשום מקום בפוליסה לא נכתב בתוך כמה זמן צריכה להתגבש הנכות. התובע מחזק את דבריו בטענה לפיה המל"ל הכיר בקיומה של נכות רק בשנת 2009. לטענת התובע יש לספור את מועד ההתיישנות מיום 20.1.09- המועד בו נקבעה הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי.
  13. בנוסף, טען התובע כי על פי סעיף 53 לחוק חוזה ביטוח בביטוח נכות- מקרה הביטוח הוא נכות שלקה בה המבוטח. לפיכך, שילוב של הגדרת מקרה הביטוח בפוליסה יחד עם סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח מוביל למסקנה כי מקרה הביטוח הוא הלכה למעשה מועד גרימת הנכות.
  14. עוד טען התובע כי פניותיו לחברתכם לא נענו ויש בכך משום חוסר תום לב של חברתכם שלא השיבה לפניותיו וציינה בפניו שהתביעה התיישנה ועל כן, בשל חוסר תום לב זה, היא מנועה כעת מלטעון בדיעבד להתיישנות.
  15. ביום 26.8.13 ניתן פסק דין על ידי השופטת עינב גולומב אשר דחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות.
  16. בפסק הדין נדחו כל טענות התובע. נקבע כי המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא מועד יום אירוע התאונה, כפי שנקבע בע"א 1806/05 הראל נ' אמיתי (להלן: "הלכת אמיתי") עוד נקבע כי בהתאם להלכת אמיתי הרי שאין תלות בין מועד תחילת ההתיישנות ביחס לתביעות לבין בירור תביעות המוגשות למל"ל לקביעת נכות בעבודה ולכן אין לקבל את טענות התובע הקושרות בין מועד קביעת נכות במל"ל לבין מועד תחילת מרוץ ההתיישנות.
לצפייה בפס"ד המלא הקש/י כאן >
דילוג לתוכן