המנוח בוטח בחברת הביטוח החל משנת 2002 בפוליסה הכוללת כיסוי למקרה פטירה. סכום הביטוח בפוליסה הגיע לכדי 6,605,000 ₪ במועד הפטירה (ללא הצמדה). החל משנת 2014 הפסיק המנוח לשלם את פרמיות הביטוח כסדרן ומדי תקופה הוא היה מסדיר את חובותיו כלפי החברה.
ביום 22.7.15 ביקש המנוח לשעבד את סכום הביטוח למקרה מוות בפוליסה, לטובת בנק הפועלים, הואיל ולקח מהם הלוואה אשר יתרת חובה ביום פטירתו עמד על כ 2,200,000 ₪. בנק הפועלים נרשם כמוטב בלתי חוזר בפוליסה. בשנת 2016 המנוח לא שילם את דמי הביטוח החודשיים וביום 21.7.16 נשלחה למנוח התראה ראשונה על אי תשלום פרמיות.
מאחר והמנוח לא שילם את חובו, ביום 21.8.16 נשלח מכתב התראה שני למנוח. מכתב דומה נשלח באותו היום גם לבנק הפועלים, בדואר רשום, אך נשלח לכתובת שגויה, שאינה כתובתו של הבנק או מי מסניפיו (רח' בגין 32 ת"א). לאור חוב הפרמיה ולאחר משלוח המכתבים, בחודש 11/16 הגיעה חברת הביטוח להסדר עם המנוח תשלומים שלפיו הוא ישלם את חובו בסך 90,588 ₪ ב-3 תשלומים חודשיים.
המנוח עמד רק בתשלום הראשון מתוך ההסדר ולפיכך, ביום 6.7.17 שלחה חברת הביטוח לו ולבנק מכתב המודיע על ביטול הפוליסה. המכתב לבנק נשלח לכתובת שגויה (כמו המכתב הראשון שנשלח לבנק) ומאחר והמכתב לא נשלח בדואר רשום, אין אפשרות לדעת האם המכתב התקבל אצל הבנק.
ביום 5.11.17 נפטר המנוח. בחודש 05/18 התקבלה בחברת הביטוח תביעה משפטית מטעם בנק הפועלים, כמוטב בלתי חוזר, על בסיס הכיסוי למקרה פטירה. לטענת הבנק, המנוח היה מצוי בחובות לבנק, הוגשה כנגדו בחודש 08/17 תביעה משפטית והבנק זכה בפסק דין המורה למנוח לשלם את החוב. החוב לא שולם והפוליסה הינה בטוחה לקיומו, לאחר מותו.
לטענת הבנק, הוא לא קיבל אף מכתב מהמכתבים שנשלחו על ידי חברת הביטוח ולפיכך לא קוימה חובת החברה לפי הוראות הפוליסה ולפי סעיף 45 (ב) או 45 (ג) לחוק חוזה הביטוח, המורים כי על החברה להודיע למוטב בלתי חוזר בפוליסה לפחות 30 יום מראש על כוונה לבטל את הפוליסה ולאפשר למוטב הבלתי חוזר להיכנס בנעליו של המבוטח ולשלם את הפרמיה. לו היה הבנק מקבל את המכתבים היה משלם את הפרמיה.
לעניין זה טוען הבנק כי אף אם תוכח שליחת המכתב, אין בכך בכדי להראות ידיעה של הבנק אודות המכתב ולפיכך גם בהתאם לזאת, אין עומדת חברת הביטוח בהוראות החוק.
עוד טען הבנק כי הסכם הסדר החוב שערכה חברת הביטוח עם המנוח מבטל את מכתבי ההתראות שנשלחו על ידי החברה. הסדר החוב מצביע על קיומו של הביטוח. לשיטתם, חברת הביטוח לא ביטלה את הפוליסה ו/או החייתה אותה מחדש, ולפיכך היה עליה לשלוח מכתבי התראה מחדש. אלו לא נשלחו. כתוצאה מכך, הפוליסה לא בוטלה כדין בהתאם לסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח.
הבנק תבע תשלום יתרת ההלוואה הרשומה בספרי הבנק במועד הפטירה בסך של 2,165,764 ₪ בצירוף ריבית פיגורים החל ממועד מתן פסק הדין שניתן לטובת הבנק כנגד המנוח (מעל ל-150,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה).
התקיים הליך הוכחות שבסופו פורסם אתמול פסק דין שתמצית עיקריו הינו כדלקמן:
ראשית נפסק, כי חברת הביטוח ביטלה את הפוליסה כדין, לאור הוראות סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח.
שנית נפסק, כי הבנק קיבל את מכתב הביטול חרף הכתובת השגויה. מבירור וחקירה שערכנו עלה כי בדואר ישראל נרשם שהמכתב נמסר לנציג הבנק שכן המכתב הגיע לסניף הדואר הראשי "מקווה ישראל", שם קיימת לבנק הפועלים תיבת דואר ייעודית אליה מוען המכתב וממנה הוא נמשך (לטענת הדואר). שלחנו מכתב נוסף עם כתובת שגויה ומסלול הדואר היה דומה. העדנו את מנהל סניף הדואר שהעיד כי שני דברי הדואר הגיע לבנק למרות הכתובת השגויה.
שלישית נפסק, כי ההסכם שנערך עם המנוח לא האריך את תוקף הפוליסה או קומם אותה, אלא עסק בחוב עבר בלבד.
התביעה נדחתה כאמור והתובע, בנק הפועלים חויב בהוצאות ניכרות
