בימ"ש1 נדרש לפרשנות הביטוי "תביעה" בפוליסת הביטוח, האם פירושה פניית המבוטח למבטח או שמא תביעה המוגשת לבימ"ש. כן נדרש בימ"ש לשאלה האם הוראת סע' 3 לחוק חוזה הביטוח, המחייבת מבטח להבליט סייגים בחוזה הביטוח, מחייבת גם להבליט את סייג התיישנותה של תביעת ביטוח. בימ"ש בודק את הוראות החוק והפסיקה וקובע כי "תביעה" פירושה הגשת תביעה לבימ"ש וכן כי במקום בו מדובר בהוראת חוק כמו מועד התיישנות תביעה בביטוח, לא לכך כיוון סע' 3 לחוק כסייג הדורש הבלטה.
במקרה הנדון, המדובר בתביעת מבוטח לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו, אשר הוגשה, לטענת חב' הביטוח, לאחר שלוש שנים ממועד אירוע הגניבה ולפיכך דינה להדחות עקב התיישנות.
התובע טען כי סעיף הפוליסה נוקט במילה "תביעה", ואין הוא מבחין בין תביעה במובנה כדרישה ראשונה המוגשת לחברת הביטוח, שאז התביעה כלל לא התיישנה, לבין תביעה המוגשת לביהמ"ש.
התובע הוסיף וטען, כי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 וכן תקנה 3 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה) תש"מ – 1980, מחייבות את המבטח להדגיש סייגים לחבותו, ובהעדר הדגשה כאמור, נשללת זכותו של המבטח להסתמך על הסייג אותו לא הבליט.
לטענת התובע, פוליסת הביטוח רצופה בהדגשות מסוג זה, למעט אותו סעיף המסדיר בחובו את תקופת ההתיישנות ומעמיד אותה על 3 שנים, ומכאן שלא יכולה חברת הביטוח להעלות טענת התיישנות.
לטענת הנתבעת, תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר קרות אירוע הביטוח. מאחר ומדובר בהוראת חוק, לא הייתה מוטלת כל חובה לציין באופן מפורש או בהבלטה מיוחדת את הוראות ההתיישנות.
בימ"ש קובע כי לעניין תקופת ההתיישנות כבר קבע פירש בימ"ש2 את שאלת משמעות הדיבור "תביעה" בחוק ונקבע כי הדיבור "תביעה" משמעותו יום הגשת התביעה לביהמ"ש. ומכאן שמועד זה הוא הקובע לשאלת ההתיישנות.
ע"פ הוראת סע' 3 לחוק חלה על המבטח החובה, להדגיש בהבלטה מיוחדת, תנאים או סייגים בפוליסת הביטוח, אולם יש לבחון האם הוראת חוק, אשר קבועה בחוק וחלה על כל פוליסת ביטוח, לענין ההתיישנות, מהווה תנאי או סייג מהסוג המצריך הבלטה מיוחדת.
לאור הוראות הדין והפסיקה3, יש להשיב על שאלה זו בשלילה. החוק אינו בבחינת סייג, אלא בבחינת הכלל וככזה אין הוא מצריך כל הבלטה מיוחדת במסגרת פוליסת הביטוח.
סע' 3 מטרתו לא מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות.
במקרה הנדון, אין מדובר ב"הגנבת" סייג – שכן החוק הוא שקובע את תקופת ההתיישנות – ולא המבטח. גם אין מדובר בסייג כמשמעו בפוליסה ובפסיקה, משום שה"סייג" לו טוען התובע מעוגן בחוק, וככזה אין הוא חייב כלל להופיע בפוליסה, ומקל וחומר, שאינו צריך להופיע בהדגשה מיוחדת.
התוצאה הנה כי תביעת התובע נדחתה והוא חוייב בתשלום הוצאות משפט.
לצפייה בפס"ד המלא הקש/י על הע"ש שבתחתית העמוד
______________
בימ"ש שלום (חדרה) ת.א. 3458/05 עיסא איימן נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, בפני כב' השו' ה. אסיף.
ר' ע"א 3812/91 ברבארה ג'רייס נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ח (3) 441).
ר' ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70
